הילד סובל מהפרעת קשב וריכוז?

כיצד לדבר עם הילדים ולסייע להם להתמודד עם הבעיה הפרעת קשב וריכוז, או ADHD, הופכת עם השנים לנחלתם של יותר ויותר ילדים, ככל הנראה בשל מודעות גבוהה יותר בקרב ההורים המובילה ליותר אבחונים- גם בגלל הדרישות החברתיות להשגיות, אשר עלו באופן ניכר בשנים האחרונות. כ-4%-8% מהילדים סובלים מהפרעות קשב וריכוז, אשר עלולות להוביל להישגים ירודים בלימודים, ובקרב חלקם גם תזזיתיות שאינה מאפשרת להתרכז ולשבת במקום אחד במשך זמן רב. ההפרעה יכולה לגרום גם להפרעות התנהגותיות, הפרעות רגשיות, ולתקשורת לקויה עם ההורים, האחים וילדים אחרים. כך נוצרת דינמיקה משפחתית של מתח וחוסר תקשורת בתוך המשפחה. הורים לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז לא תמיד יודעים כיצד לדבר עם ילדיהם או כיצד לעזור להם, וכך נוצר מעגל אינסופי של כעסים ושל חוסר הבנה בין ההורים לבין ילדיהם. לקראת הכנס הבינלאומי בנושא ADHD שייערך לראשונה בישראל בהובלת מומחי המרכז הרפואי גהה מקבוצת הכללית ויעסוק בהשפעה של ADHD על כל תחומי החיים, ד"ר מרים פסקין, רופאה פסיכיאטרית מומחית וסגנית מנהלת במחלקת יום ילדים במרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת הכללית מציעה כמה עצות להורים של ילדים עם ADHD: לימודים אחד התחומים הבעייתיים עבור ילדים עם הפרעות ריכוז הוא התמקדות והשקעה בלימודים והכנת השיעורים. אז מה בכל זאת ניתן לעשות כדי שהילדים יוכלו להגיע להישגים גבוהים יותר בבית הספר, הישגים שתואמים את יכולותיהם השכליות? 1. מומלץ לעשות הפסקה לילדים אחרי שהם מגיעים מבית הספר, ולא להלחיץ אותם לגשת לעשיית שיעורי הבית מיד. הם יכולים לאכול ולנוח ורק אז לעשות שיעורי בית. נינה זוקלמן שלום ת"א 2. חשוב לייצר אוירה שקטה ורגועה בבית, ללא גירויים נוספים, עבור הילדים: ללא טלוויזיה, רדיו או רעשים אחרים כמו טלפון או מחשב שיוכלו להסיח את דעתם. 3. תמריצים חיוביים: ישנם הורים שמנהיגים סנקציות שליליות מול הילד: "אם לא תעשה שיעורים, לא תלך לחבר", אבל סנקציות אלה לא עובדות בדרך כלל ומנציחות את התקשורת השלילית עם הילדים. במקום הסנקציות, כדאי להנהיג תמריצים חיוביים, למשל "לאחר שתסיים את שיעורי הבית, נלך לחבר/לטיול". המסר צריך להיות שהאחריות על שיעורים היא על הילד, וזו לא טובה שהוא עושה להורה. האשמות בעצלנות גורמות לילד לאמץ דימוי שלילי, גם אם הוא לא עצלן, וכך נוצר מעגל קסמים. חשוב לעודד אותו לעשות דברים ולהצליח בכוחות עצמו, כי גם הדברים הכי פשוטים דורשים ממנו הרבה מאמץ. 4. במידה ויש צורך בטיפול תרופתי, חשוב לתזמן אותו כדי שיפעל בשעות שבהן הילד מכין שיעורי בית. בין אם הילד נעזר בתרופות או לא, חשוב שההורה יהיה קשוב לצורך לכוון את הילד לשיעורי הבית, אם הילד ממקד את תשומת ליבו בדברים אחרים. יחסים במשפחה ועם החברים 1. חשוב שיהיה תיאום בין ההורים, ושהם לא יתווכחו מול הילד כיצד להתנהל. ההורים צריכים לגבש עמדות בנוגע לנושאים כמו שיעורי בית, שעות שינה וכו' ביניהם, ורק אז להציג אותן לילדים. 2. כדי למנוע שעמום חשוב לתת לילדים משימות קטנות בתוך הבית, החל משטיפת כלים ועד סידור המיטה וניקיון החדר. המשימות צפויות גם להעניק תחושת ערך לילד וגם להעסיק אותו מספיק כדי שהוא לא ישתעמם. 3. מומלץ להורים לעבור הדרכה שתעזור להם להתמודד עם הפרעת הקשב של הילדים. ההדרכה צפויה לעזור להם גם להבין את האתגרים וגם להבין את ההפרעה ואת התנהגויות הילד. 4. יחסים עם האחים: לעתים ישנו יותר מילד אחד שסובל מהפרעת קשב וריכוז. גם ביחסים בין האחים ההורים צריכים לדעת לשים את הגבול, אך גם לאפשר לילדים מרחב להסתדר ביניהם. 5. חשוב לאפשר לילדים מרחב אישי. ילדים עם ADHD רגישים מאוד למרחב האישי שלהם, וצפיפות גורמת להם לאבד את הריכוז במהירות. 6. חשוב להשגיח על הילד, משום שהרבה פעמים ילדים עם הפרעות קשב לבד בבית זה מתכון מועד לפורענות. 7. תכנון היום: חשוב לתכנן את היום ולעדכן את הילד מה סדר היום הצפוי. זה מכניס את אלמנט השגרה לתוך חייהם של הילדים ומוריד את הסיכוי לשעמום, שיוביל להשתוללות של הילדים. תכנון היום חשוב במיוחד במהלך חופשות. 8. חשוב להרגיל את הילדים לסבלנות. אפשר להתחיל מתרגול של ישיבה בשקט במשך דקה, אז חמש דקות ואז עשר דקות ולהסביר לילד שזה לא נורא לשבת בשקט כמו כן כדאי להסביר להם שאם הם רוצים לשחק עם חברים, חשוב לא להתפרץ אלא לקבל על עצמם את הכללים. 9. בבתי הספר התחילו להתקיים קבוצות לשיפור מיומנויות חברתיות, שנועדו בין היתר לילדים עם הפרעות קשב וריכוז. בקבוצה הילדים לומדים להתנהל יחד עם ילדים אחרים, עם רצונות שונים משלהם. כמובן שכאשר הילדים קטנים, חשוב שההורים יעקבו אחר המשחקים שלהם עם חבריהם, כדי לוודא שלא נוצרים רגשות שליליים בשל חוסר סבלנות של הילד על מנת שיוכלו לתווך בין הילדים ולהוביל אותם לחוויות של שיתוף והצלחה. בטיחות ילדים היפראקטיביים נוטים לקחת יותר סיכונים ופחות לשים לב להוראות בטיחות. חשוב לשמור שהם לא ייפגעו, בכביש או בבית: 1. אסור להתייחס בקלילות לפעלולים של הילד, אלא להסביר לו שזה מסוכן. הורים לא צריכים להיות משועשעים מטיפוס על מדפים גבוהים או פעולות דומות, אלא לקחת את זה ברצינות ולשמש דוגמא להתנהגות זהירה. 2. חשוב שהבית יהיה בטיחותי, ושדברים מסוכנים לא יהיו בהשג ידו של הילד. 3. חשוב לא להשאיר את הילד לבד ללא השגחה בבית, גם אם הוא מתעורר בשעה שש בבוקר. כאשר הוא ללא השגחה, הוא עלול לסכן את עצמו ואת הסביבה.