9 צמחי מרפא הפופולריים ביותר בעולם

מזה אלפי שנים שהאדם משתמש בצמחי מרפא מסורתיים כמענה לצרכים בריאותיים שונים. למרות פיתוח תרופות והתקדמות הרפואה בעת הנוכחית, הביקוש ברחבי העולם לתרופות על בסיס צמחי נמצא במגמת עלייה. ההערכה היא שהתעשייה מגלגלת כ-60 מיליארד דולר בכל שנה.

לתרופות הטבעיות יתרונות רבים. חלקן נגישות וזולות יותר בהשוואה לתרופות קונבנציונליות, כאשר ניתן למצוא אותן ברשתות השיווק, בחנויות הטבע ולרכישה אונליין. זאת ועוד, רבים מעדיפים להשתמש בהן מכיוון שהן עולות בקנה אחד עם התפיסות הבריאותיות שלהם. מן העבר השני של התמונה, עולה תמיד השאלה האם הצמחים האלה הם יעילים באמת.

במאמר הבא נציג בפניכם תשעה מצמחי המרפא הנפוצים ביותר כיום, עם התייחסות לשימושים, ליתרונות ולהנחיות בטיחות חיוניות עבור כל אחד מהם.

1. אכינצאה (Echinacea)

פרח האכינצאה העשבוני, או בעברית "קיפודנית", מגיע במקור מצפון אמריקה. הוא שימש במשך שנים ארוכות את האינדיאנים לטיפול במגוון בעיות, ביניהן מחלות, פצעים, כוויות, כאבי שיניים, כאבי גרון וקלקולי קיבה.

ניתן להשתמש למטרות רפואיות בחלקים שונים של הפרח – לרבות העלים, עלי הכותרת והשורשים – אם כי התפיסה המקובלת היא שההשפעה הרפואית החזקה ביותר היא של השורשים. את האכינצאה ניתן לצרוך בצורה של תה או תוסף תזונה, כאשר אפשרות אחרת היא למרוח תמצית של הצמח על גבי האזור הנגוע בעור.

השימוש העיקרי באכינצאה כיום הוא טיפול בהצטננות או מניעה שלה, למרות שאין עדיין ביסוס מדעי מספק להשפעות האלה. סקירה אחת, של למעלה מ-4,500 אנשים, מצאה הפחתה פוטנציאלית של כ-20-10% בסיכון להצטננות בקרב אלו שצרכו אכינצאה, אם כי הראיות לכך שהצמח עשוי לטפל בהצטננות לאחר שכבר סובלים ממנה הן מעטות עד בלתי קיימות.

למרות שאין מידע מספק להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח של הצמח, השימוש בו לטווח קצר נחשב לרוב לבטוח. עם זאת, מפעם לפעם דווח על תופעות לוואי דוגמת בחילות, כאבי בטן ופריחה בעור.

2. ג'ינסנג (Ginseng)

ג'ינסנג, צמח רב שנתי המשתייך למשפחת הקיסוסים, מציע אף הוא סגולות בריאותיות מגוונות. ברפואה הסינית המסורתית הוא תורם להפחתת דלקות ולשיפור התפקוד של המערכת החיסונית, המוח ורמות האנרגיה בגוף.

למרות היותו צמח מרפא נפוץ מזה מאות שנים, המחקר המדעי התומך ביעילותו נחשב למוגבל מאוד. בדיקות מבחנה ומחקרים בבעלי חיים הצביעו על כך שהחומרים הפעילים בצמח, הנקראים ג'ינסנוסידים, הם בעלי תכונות נוירו-פקורטטיביות (מספקות הגנה על רקמת המוח) וכן נוגדות סרטן, נוגדת סוכרת ותומכות במערכת החיסון. עם זאת, ברור שיש צורך במחקר הבוחן היבטים אלו בבני אדם.

ניתן להשתמש בצמח בכמה דרכים, לרבות טבילה של שורשי הג'נסינג להכנת תה או ייבוש שלהם לצורך הכנת אבקה. השימוש לטווח קצר נחשב לבטוח באופן יחסי, בעוד ההשפעות ארוכות הטווח אינן ידועות עדיין באופן מספק. תופעות הלוואי האפשריות כוללות כאבי ראש, ירידה באיכות השינה ובעיות עיכול.

3. גינקו בילובה (Ginkgo biloba)

גינקו בילובה, הידוע גם בתור "גינקו דו עונתי" או פשוט "גינקו", הוא תרופה טבעית שמגיעה מעצים בעלי שם זה הגדלים בסין. התושבים המקומיים משתמשים בו מזה אלפי שנים למטרות מגוונות. הצמח עשיר בנוגדי חמצון חזקים, להם רשימה ארוכה של יתרונות אפשריים. הצמח קושר להתמודדות עם מגוון רחב של מחלות ובעיות, לרבות מחלות לב, דמנציה, בעיות נפשיות וקשיים בתפקוד המיני – גם אם מחקרים עדיין לא הוכיחו באופן מלא את יעילותו בכל אחד מההיבטים האלו.

גינקו בילובה נצרך פעמים רבות בצורה של תה ותמיסות, המוכנים מהעלים ומהזרעים שלו, כאשר השימוש הנפוץ ביותר כיום הוא כתמצית עלים. יש שמעדיפים לאכול את הפירות הגולמיים והזרעים הקלויים, אך יש בכך סיכון מסוים: הזרעים נחשבים לרעילים במידה קלה, כך שחשוב לאכול אותם בכמויות מינימליות, אם בכלל.

למרות שרוב האנשים לא יסבלו מתופעות לוואי, ייתכנו תסמינים דוגמת כאבי ראש, עלייה בקצב פעימות הלב, בעיות עיכול, סיכון מוגבר לדימומים ותגובות עוריות.

4. סמבוק (Elderberry)

סמבוק הוא צמח מרפא קדום, העשוי בדרך כלל מהפרי המבושל של צמחים מסוג זה. בעבר נעשה בו שימוש תדיר להקלה על כאבי ראש, כאבי עצבים, כאבי שיניים, הצטננות, זיהומים ויראליים ועצירות, בעוד שכיום הוא משווק בעיקר כדרך התמודדות יעילה עם התסמינים הקשורים לשפעת ולהצטננות.

מחקרים שנעשו במבחנות הראו שלחומרים הפעילים של הסמבוק תכונות נוגדות חמצון, אנטי מיקרוביאליות ואנטי ויראליות, אולם המחקר האנושי בתחום חסר. מחקרים קטנים שכן נעשו במרוצת השנים הצביעו על כך שהצמח עשוי לקצר את משך זיהום השפעת. ברור שיש צורך במחקרים גדולים ומהימנים יותר כדי לקבוע האם הוא אכן יעיל יותר בהשוואה לטיפולים אנטי ויראליים נפוצים אחרים.

הצמח זמין כיום בעיקר בצורה של סירופ או טבליה למציצה. חלק מהמשתמשים מעדיפים להכין סירופ או תה המכילים סמבוק על ידי בישול שלו עם מרכיבים אחרים, דוגמת דבש או ג'ינג'ר.

שימוש קצר טווח בסמבוק נחשב לבטוח. עם זאת צריך לזכור שהפרי הבוסרי או הגולמי נחשב לרעיל במידה מסוימת, ולכן עלול לגרום לסימפטומים דוגמת בחילות, הקאות ושלשולים.

5. פרע מחורר (St. John’s wort - SJW)

תרופה צמחית המופקת מ-Hypericum perforatum, אשר הפרחים הקטנים והצהובים שלו משמשים בדרך כלל להכנת תה, כמוסות או תמציות.

שורשי השימוש בפרע מחורר מתחילים עוד ביוון העתיקה. בעבר הצמח סייע למטרות דוגמת ריפוי פצעים, הקלה על נדודי שינה, התמודדות עם מחלות כליות וריאות או טיפול בדיכאון. כיום הוא משמש בעיקר להקלה על דיכאון בדרגה קלה עד בינונית. מחקרים רבים מצאו בהקשר הזה ששימוש קצר טווח ב-SJW עשוי להיות יעיל כמו כמה מהסוגים הנפוצים של תרופות אנטי דיכאוניות. מצד שני, קיימים נתונים מעטים על בטיחות ויעילות השימוש ארוך הטווח בצמח בקרב אנשים הסובלים מדיכאון חמור או ממחשבות אובדניות.

תופעות הלוואי של פרע מחורר מעטות, אך קיימות. התופעות האפשריות כוללות תגובות אלרגיות, סחרחורות, בלבול, יובש בפה ורגישות מוגברת לאור. תיתכן בנוסף התנגשות עם תרופות שונות, לרבות תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות נוגדות כאב, מדללי דם, תרופות לטיפול בסרטן ואפילו אמצעי מניעה. מכיוון שחלק מהאינטרקציות עלולות להיות מסוכנות, חשוב להיוועץ עם רופא טרם הצריכה.

6. כורכום (Turmeric)

נראה שלא צריך להציג בפניכם את הכורכום, אותו צמח נפוץ המשתייך למשפחת הג'ינג'רים אשר המרכיב הפעיל העיקרי בו הוא כורכומין. כורכום משמש מזה אלפי שנה למטרות בישול וגם רפואה, בשל תמורות רבות המיוחסות לו.

לאחרונה הכורכום מקבל תשומת לב גדולה במיוחד עקב התכונות האנטי דלקתיות החזקות שלו.  הוא עשוי לסייע במגוון מצבים, ביניהם דלקות כרוניות, כאבים, תסמונות מטבוליות וחרדות. מחקרים רבים הראו כי כורכומין עשוי להקל על כאבי דלקות פרקים באופן דומה לתרופות אנטי דלקתיות נפוצות, דוגמת איבופרופן.

מומלץ לצרוך את הכורכום בנפרד, מכיוון ששילוב בכורכום טרי או מיובש במנות (למשל קארי) עשוי להביא לכך שכמויות הכורכום תהיינה קטנות וחסרות השפעה רפואית משמעותית. תוספי כורכום וכורכומין נחשבים לבטוחים במינונים סבירים, בעוד שמינון יתר עלול לגרום לשלשולים, לכאבי ראש או לגירויים בעור.

7. ג'ינג'ר (Ginger)

את הג'ינג'ר  – קנה שורש או גזע הצומח מתחת לאדמה (בדומה לכורכום) – ניתן לאכול טרי או מיובש, אם כי השימוש בו למטרות בריאות נעשה בעיקר בצורה של תה או כמוסה. הרכיבים הפעילים של הג'ינג'ר משמשים מזה אלפי שנים להקלה על הצטננות, בחילות, מיגרנות ולחץ דם גבוה. השימוש המודרני השכיח ביותר הוא בהקלה על בחילות הקשורות להריון, לטיפולים כימותרפיים ולהליכים רפואיים אחרים.

מחקרים שנערכו בתנאי מעבדה ובבעלי חיים הצביעו על יתרונות פוטנציאליים נוספים של הג'ינג'ר, לרבות טיפול ומניעה של מחלות לב וסרטן, אך אין נתונים חד משמעיים ביחס ליעילותו במישורים אלו. מחקרים קטני היקף בבני אדם הראו ששורש הג'ינג'ר עשוי להפחית את הסיכון להיווצרות קרישי דם, אם כי לא הוכח אם הוא יעיל יותר בהקשר הזה בהשוואה לטיפולים קונבנציונליים (מידע נוסף על השפעות הג'ינג'ר תמצאו כאן).

הגוף יודע להתמודד בצורה טובה מאוד עם הג'ינג'ר, ולכן הוא נחשב לבטוח לצריכה. תופעות הלוואי השליליות הן נדירות, כאשר הסכנה העיקרית היא שמינונים גדולים מדי עלולים לגרום לצרבות או לשלשולים.

8. ולריאן (Valerian)

ולריאן הוא צמח רב שנתי, המאופיין בפרחים בגוון לבן או ורוד עם ריח מתקתק במיוחד. שורשי הצמח משרים שלווה ותחושת רוגע, ולכן הוא משמש מזה שנים רבות להקלה על כאבי ראש. עובדה זו מסבירה מדוע הוא מכונה לעיתים "הוואליום של הטבע".

צריכה של ולריאן למטרות רפואיות החלה ככל הנראה בתקופת יוון העתיקה והאימפריה הרומית, שם סייע בהקלה על חוסר שקט, רעידות, כאבי ראש ודפיקות לב מואצות. כיום הוא משמש בעיקר להתמודדות עם נדודי שינה וחרדות, אם כי אין עדות מספקת ליעילות שלו למטרות אלה. כך למשל מחקר הראה שוולריאן עשוי להקל על בעיות שינה, אולם רבות מתוצאות המחקר התבססו על דיווחים סובייקטיביים של המשתתפים.

את השורש של צמח הוולריאן ניתן לייבש ולצרוך ככמוסה, או להשרות כדי להכין באמצעותו תה. הצריכה שלו נחשבת לבטוחה באופן יחסי, למעט תופעות לוואי קלות דוגמת כאבי ראש או בעיות עיכול בחלק מהמקרים. חשוב שאנשים הנוטלים תרופות הרגעה לא יצרכו במקביל ולריאן עקב הסיכון של השפעות מורכבות יותר דוגמת חולשה וישנוניות.

9. קמומיל (Chamomile)

קמומיל נחשב לאחד מצמחי המרפא המבוקשים ביותר, בין השאר מכיוון שיש בו למעלה מ-100 חומרים פעילים התורמים ליתרונות הבריאותיים המגוונים שלו. צורת הצריכה המקובלת היא הכנת תה מפרחי הקמומיל. אפשרויות נפוצות אחרות הן ייבוש העלים להכנת תמציות רפואיות או קומפרסים למריחה.

קמומיל שימש במשך אלפי שנים כתרופה טבעית לבעיות דוגמת בחילות, שלשולים, עצירות, כאבי בטן, דלקות בדרכי השתן, זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, פצעים ועוד. מחקרים שנערכו במבחנות ובבעלי חיים הוכיחו פעילות אנטי דלקתית, אנטי חיידקית ונוגדת חמצון. לעומת זאת, המחקר האנושי דל באופן יחסי. מחקרים קטני היקף בבני אדם שכן נעשו הראו שקמומיל עשוי להקל על שלשולים, הפרעות רגשיות, התכווצויות הקשורות לתסמונת קדם וסתית (PMS) וכן כאב ודלקת הקשורים למחלת המפרקים הניוונית והכרונית אוסטאוארטריטיס.

עבור רוב האוכלוסייה, צריכה של קמומיל היא בטוחה. בקרב אנשים האלרגיים לצמחים דומים הוא עלול לעורר תגובה אלרגית.

כך תשתמשו בצמחי מרפא בצורה נכונה

למרות שצמחי מרפא נחשבים לבטוחים באופן יחסי, בעיקר מעצם היותם מופקים ממקורות טבעיים, גם להם יש סיכונים. כפי שראינו מעלה, רוב התוספים עלולים לגרום לתופעות לוואי (אפילו חמורות) או להפריע לתרופות אחרות בהן משתמשים. לכן חשוב להתייעץ עם רופא או איש מקצוע בתחום הבריאות לפני תחילת השימוש.

ההנחיה הזו נכונה על אחת כמה וכמה בקרב אוכלוסיות רגישות, דוגמת נשים בהריון. רבות מהתרופות הצמחיות לא נחקרו בצורה יסודית מספיק כדי לאמת את בטיחותן עבור נשים הרות או מניקות, וכמובן שגם עבור העובר או התינוק.

שימו לב שתרופות צמחיות אינן מוסדרות בצורה קפדנית כמו אלה קונבנציונליות: בארצות הברית, למשל, היצרנים אינם נדרשים במתן הוכחה ליעילות טרם הפצת המוצרים. המשמעות היא שעליכם לבחור במותגים שעברו בקרת איכות על ידי גופים וארגוני צד שלישי מוכרים.