הקשר האוטואימוני – סוכרת וצליאק – פרופ' משה קרפ

צליאק הוא מצב המאופיין בשלשולים ממושכים ובבטן תפוחה, כתגובה דלקתית במעי, הנגרמת מאכילת גלוטן. תגובה זו מתרחשת אצל אנשים הנושאים גורמי סיכון גנטיים לצליאק. במעי בריא קיימים שקעים ובליטות המגדילים את שטח הפנים ואת יכולת הספיגה של המעי. בצליאק, התגובה הדלקתית גורמת להיעלמות המבנה האופייני למעי (בליטות ושקעים) ולירידה בספיגת אבות המזון, המינרלים והויטמינים.

התפרצות הצליאק

סימנים מחשידים

סימנים קליניים המעלים חשד למחלת הצליאק, נחלקים לשלוש קבוצות:

• הצורה ה'קלאסית' – בה מופיעים שלשולים, חולשה, חיוורון ואנמיה (חוסר דם).
• "צליאק רדום" – לא מופיעים סימנים, והרגישות מתגלה "במקרה" בבדיקת דם המצביעה על נוגדנים המחשידים לצליאק אצל המטופל.
• "צליאק תת קליני" – אין כמעט תלונות הקשורות למערכת העיכול, אך יתכנו סימנים אחרים, כגון: אנמיה, ירידה בפוריות, הפלות חוזרות, ירידה בצפיפות העצם, הפרעה בגדילה, הפרעות בתפקודי הכבד, ודלקת עור הרפטיפורמית.

קשר אוטואימוני

בסקירות נרחבות נמצא, כי ארעיות מחלת הצליאק בין ילדים ובוגרים עם סוכרת מסוג 1, נע בין 1% ל-11%, לעומת 0.25% באוכלוסייה הכללית, כלומר: לארבעה אנשים מכל 100 סוכרתיים יש צליאק, בעוד שבאוכלוסייה הכללית רק לארבעה אנשים מאלף, יש צליאק.
לא ברור עדיין אם קיים גורם גנטי משותף לשתי המחלות, אך אין ספק כי קיימת קרבה גנטית בין שתי ההפרעות.
נמצא כי נוגדני צליאק, ולפעמים סימני המחלה עצמה, מופיעים אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה לחולים עם סוכרת מסוג 1 (כ- 2%).
יש לזכור כי מחלת הצליאק יכולה להתקיים גם בלא סימנים ("רדומה"), ולכן חשוב לבצע בדיקות נוגדנים לצליאק בחולים עם סוכרת מסוג 1, על מנת לאפשר מתן טיפול מונע בזמן.

בדיקות לאבחון

1. בדיקה שגרתית לסוכרתיים, לנוכחות נוגדנים אופייניים לצליאק בדם (אנטי אנדומזיאל ואנטי טרנסגלוטמינאז).
2. בכל מקרה של חשד קליני או הימצאות נוגדני צליאק, יש לבצע ביופסיה של המעי הדק. במקרה של תשובה חיובית – מוצאים שתאי רירית המעי שטוחים ובחלקם מנוונים.
3. אם לנבדק יש נוגדנים חיוביים, אזי אפילו אם בביופסיה מוצאים רירית תקינה – אין לשלול אפשרות שסימני המחלה יופיעו מאוחר יותר. מסיבה זו, יש צורך במעקב ובבדיקות חוזרות של נוגדנים, ולפעמים בביופסיה חוזרת.
4. גם אם בתחילת מחלת הסוכרת לא נמצאו נוגדני צליאק, קיים סיכון שיופיעו בהמשך. מחלת הצליאק עלולה להופיע חודשים או שנים לאחר תחילת מחלת הסוכרת, ולכן רצוי לבצע בדיקות תקופתיות לאבחון צליאק בחולי סוכרת מסוג 1. לא פעם מופיעה מחלת הצליאק לפני התפרצות הסוכרת.

הטיפול בצליאק

טיפול יינתן רק במקרים שהביופסיה של רירית המעי חיובית.
הטיפול כולל תזונה ללא גלוטן, כלומר – יש להשתמש במזון המכיל קמח ודגנים נטולי החלבון. שימוש נכון בכלכלה זו אין בו כדי להפריע לאיזון הסוכרת ומינון האינסולין, ויש דעות, שהוא אף משפר את איזון הסוכרת.
לעיתים גורמת כלכלה זו להעלמות נוגדני הצליאק, ואולם ריפוי מלא הינו בספק.
על אנשים עם "צליאק קלאסי", משפיעה הדיאטה בדרך כלל בצורה טובה, כיוון שהיא משפרת את איכות החיים (על-אף המגבלה בתזונה) עם היעלמות סימני המחלה. ואולם, בצליאק "סמוי" או "תת-קליני", תוצאות חיוביות לטיפול הן נמוכות, ויש מחלוקת על חשיבות הטיפול למניעת ממאירות.

אז מה אוכלים?!

כאמור, הטיפול היחיד כיום במחלת הצליאק הוא תזונה נטולת גלוטן. קיימים חמישה
דגנים המכילים את החלבון גלוטן: חיטה, שיפון, שעורה , שיבולת שועל וכוסמין.
לסוכרתיים עם צליאק, בנוסף למזון נטול גלוטן, יש להקפיד על תזונה כללית בריאה ומאוזנת מבחינת סוכרים ופחמימות. הבעיה במזון "נטול-גלוטן", שהוא מכיל פחות פחמימות מורכבות, ולכן הוא בעל ערך גליקמי גבוה יותר (כלומר הסוכר נספג במהירות בדם) ומכיל יותר שומן. מסיבה זו מומלץ לסוכרתיים עם צליאק שלא לסמוך על מזונות "נטולי-גלוטן" אופייניים כתחליף לפחמימות, ובמקום זאת לצרוך מזונות פשוטים ובסיסיים, המבוססים על דגנים שאינם מכילים גלוטן, כגון – דוחן וכוסמת.

גלוטן סמוי

המומחים מזהירים מפני מזונות המכילים גלוטן 'סמוי'. יש מזונות מעובדים שנדמה שאין להם כל קשר לגלוטן, אך למעשה הם מכילים חלבון זה. לדוגמא – רוב רוטבי הסויה מכילים גלוטן, ולכן יש לצרוך רוטב סויה טבעי המכיל סויה בלבד, בלא חומרי טעם שבהם בדרך-כלל מתחבא הגלוטן. יש תרופות, תוספי מזון, ואפילו סוכריות המכילים גלוטן… על-כן חשוב לקרוא את תוויות המזון בקפידה, ולהשתמש במוצרים הנושאים את התווית "ללא גלוטן". במקרה של ספק כלשהו יש להתקשר ליצרן, ולברר את תכולת הגלוטן במוצר. סוכרתיים עם צליאק צריכים להתייעץ עם דיאטנית מקצועית, שתסייע להם להתמצא במבוך המזונות האפשריים, ותסייע בקביעת אחוזי אבות המזון בדיאטה, על מנת להבטיח דיאטה מזינה וטעימה!

המלצות

1. במקרה של הפרעות חוזרות במערכת העיכול, או הפרעות בגדילה וירידה במשקל – יש לפנות לרופא לבדיקת נוגדני צליאק.
2. אצל חולים בסוכרת מסוג 1 יש לבצע בדיקה אימונולוגית לצליאק בתחילת המחלה. אם הבדיקה הראשונה שלילית, יש לחזור עליה בזמנים קבועים (אחת לשנה).
3. רצוי לבצע בדיקות לנוגדני צליאק גם אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה של החולים בסוכרת מסוג 1. על-פי עבודות מסוימות, עולה ההשערה, כי טיפול מוקדם בצליאק עשוי למנוע התפתחות של סוכרת בעתיד – הנחת עבודה הדורשת עדיין אישוש מחקרי.
4. חשוב מאוד לא להזניח את הצליאק, ולשמור על כלכלה מתאימה! הסיכון בטווח הארוך בצליאק שאינו מטופל, הוא סיכון מוגבר בשעורי הופעת גידולים ממאירים.