ההשפעות הקשות של אפידורל ופיטוצין על התינוק – פמלה הראש – בעלת המרכז לאוסטאופטיה אוסטאולידה.

בימינו מרבית הנשים נעזרות באפידורל ובפיטוצין במהלך הלידות שלהן. פעילויות רפואיות אלו הפכו לסדירות אולם השפעתן לא הוסברה מספיק לאוכלוסיות. כמו כן, לעיתים קרובות נשים מועברות ללידה מכשירנית כשגם ללידה מסוג זה יש השלכות לטווח קצר וארוך על היילודים. במדינות רבות (אירופה, ארצות הברית, רוסיה, אוסטרליה ועוד) בדיוק מהסיבות האלה, יילודים טריים מטופלים מיד לאחר לידתם על ידי אוסטאופתיים המאפשרים להם להיפטר מהמתחים שעברו במהלך הלידה ולמנוע השלכות עתידיות על הבריאות שלהם.

על פי מחקרים שפורסמו ומחקר קליני אחד, נמצא כי האפידורל מונע כאבים אצל האישה היולדת אך גם מאריך את זמן הלידה. מקופחת מכל הרגשה ותחושה, האישה לא יכולה לסייע באמצאות התכווצות מרצונה, ולאפשר לתינוקה להתקדם באגן. העבודה המשותפת שהייתה אמורה להתרחש בין האם ליילוד ולפעילות הספונטנית של הרחם אינה יכולה להתרחש ובמקומה ישנה עבודה בין הרחם ליילוד בלבד בגלל חוסר שליטה בזמן האפידורל ולכן מחליפים את הפעילות הספונטנית של הרחם בשימוש במכשירים מכניים כגון ואקום, מלקחיים, תומך בטן וכו' וחומרים כימיים כגון פיטוצין.

מצד אחד, ההתקדמות האיטית יותר של לידה גורמת למכשולים או חסימות במהלך הלידה והמצב מחזק את המתחים שכבר הוכפלו על ידי האפידורל על התינוק. מצד שני, לידה במצב זה דורשת שימוש בכוחות נוספים כמו הוואקום אשר מביא למתחים רבים מאוד בעיקר על גולגולת הילוד.

על פי המחקר שנערך בארה"ב בשנת 2019, לחץ המופעל על גולגולת התינוק במהלך לידה כביכול טבעית . נוצר כאן OVERLAPING. הגולגולת בנויה מכמה מתחמי עצמות שיוצרת גמישות רבה מאוד אצל תינוקות ומאפשרת לחלק מהעצמות לעבור מעל האחרות כדי להפחית את היקף הגולגולת ולהפוך את ההתקדמות לאגן לקלה יותר; מה שנקרא overlaping . אולם במהלך לידה אינסטרומנטאלית, המכשירים הינם מוגזמים מדי וגורמים לעלייה במתח ברמה הגולגלית של התינוק. מתחים אלה מתפרסים לאורך כל גופו של הילד אך בעיקר בבסיס גולגולתו. כמובן שלפי אזור המתח, ההשלכה על הילד תבוא לידי ביטוי אחרת.

אזכיר כי האפידורל הוא חומר הרדמה, כלומר קומפלקס כימי המורכב מאופיואיד שהילד יכול לספוג. לכך מתווסף השימוש בפיטוצין. מכיוון שהלידה מתמשכת ונהיית ארוכה יותר, משתמשים בפיטוצין כפול שלוש. הפיטוצין יעורר התכווצויות חזקות מהרגיל, שלעיתים אף גורמות לחוסר חמצן לתינוק החדש, דימום בגוף האם, ורחם היפר-יבשתי וכתוצאה מכך התכווצויות חזקות יותר וקטורות על גופו וראשו של הילד.

על פי המחקר שנערך בנושא, שימוש בפיטוצין גורם להפרה של "בדיקת אפגר". בדיקה זו נעשתה במחקר על ילודים מספר דקות לאחר הלידה והביאה בחשבון מספר פרמטרים הפוגעים במצבו הבריאותי של הילד בטווח הבינוני והארוך. ציון על בריאות הילד נע בין 1 ל 10 ולעיתים קרובות ירד והעיד על בריאות לקוייה.

ההשלכות האפשריות של לידה אפידוראלית ו / או פיטוצין על התינוק

1. ניתוק בין האם לתינוק – האם לא הספיקה להיות שחקנית ראשית בלידה שלה, היילוד פשוט נולד ללא עזרתה. התהליך ההורמונלי והריגשי שונים ולעיתים משפיעים על מערכת היחסים בין האם ליילוד.

2. בריאות חלשה של התינוק – היילוד סובל ממספר מתחים וספג בגופו אופיאטים (סמי הרגעה) המותירים אותו אדיש ואף אפאטי. הוא רק מתחיל את חייו וצריך את כל כוחו כדי להסתגל לתנאיו הגופניים החדשים ולייצר קשר רגשי עם הסובבים אותו, וזה יותר קשה במקרה זה ובמצבו הנוכחי.

3. הנקה קשה – מאותן הסיבות שהוזכרו לעיל, ביקש דבגן לשארמה ב"כתב העת האיטלקי לרפואת ילדים "בשנת 2014 להראות כי התנאים הקשים בתחילת חייו של ילד יכולים גם הם להוביל להנקה קשה יותר. ישנם גם הסברים מכניים נוספים. באנטומיה של הילד, חלל הפה פונה אל צוואר הרחם ובסיס הגולגולת. המתחים החזקים ביותר אשר הורגשו באזור זה יווצרו ישירות מתחים לתוך חלל הפה, מתחים בלסת, בחיך, בשפתיים, ויבואו לידי ביטוי על ידי הפרעות בליעה ואי הצלחה בהנקה. בעיות אלו מטופלות אצל יועצות הנקה.

4. בעיות בעיכול – מתחים על בסיס הגולגולת מופעלים גם על עצבים אשר אחראים לעצב את הקיבה (עצב הווגוס). בערך לאחר שלושה שבועות אחרי הלידה, עשוי התינוק לסבול מהקאות, גזים ואפילו ריפלוקס. שלושת השבועות הללו הם הזמן שלוקח דרכי העיכול להגיב ללחץ שחווה במהלך הלידה.

5. בעיות בדרכי הנשימה – אותו העצב משפיע במקביל על קשיי נשימה והתינוקות יחוו קשיי אוורור. ניתן להגיד כי הפיטוצין עשוי להיות קשור לנשימה והיילוד כבר התחיל את החיים עם אירוע נשימתי. הגוף הנשימתי כבר חלש. לחץ הלידה מופעל גם על הפנים של התינוק המנהל את דרכי הנשימה העליונות (האף).

6. כאבים – המתחים החזקים מדי שחוו האם והתינוק במהלך הלידה יכולים לגרום גם לכאבי צוואר המתפזרים לאורך כל גוף התינוק. אלה אותם הכאבים שגורמים לו לבכות כשהוא מונח על הגב. אלה אותם הכאבים המפריעים לו בהנקה.

7. העדפת צד – כפי שראינו, התינוק יכול לעבור מספר תקופות של חסימות במהלך הלידה. התינוק יוצא בפיתול ונשאר בתנוחת חסימה. העדפת הצד אשר מפריע לו בהתפתחות המוטורית שלו אף גם בחיבור בין הימין לשמאל שלו , עשויה להיות בעלת השלכות עתידיות על יכולת הריכוז שלו למשל (בגלל תנוחת חסימה בזמן היציאה שלו לעולם).

8. ההתפתחות הפסיכומוטורית יורדת – אכן, לטראומה כזו של לידה יש ​​לעתים קרובות השלכות על התגובות הפרימיטיביות של התינוק. כאשר תינוק נולד, הוא מגיע לעולם עם מספר מסוים של רפלקסים מוגזמים או מופחתים בהתאם למה שהוא חווה. הרפלקסים שלו עוזרים לו בהסתגלות שלו לעולם. הם נחוצים להישרדותו ואחראים על קשרים ורגשות חברתיים לאורך הגדילה שלו. הוא מאבד אותם בהדרגה ככל שהוא גדל ומגדיל את הפוטנציאל הפסיכומוטורי שלו. רפלקסים אלה מופרעים גם בגלל לידה טראומטית וכתוצאה מכך מחלישים את הילד בבנייתו.

9. שינה מופרעת – תינוק שחווה לידה כזו חי לרוב בגוף שאינו נוח להם ולכן קשה להיות שליו, רגוע, למצוא שינה ולישון מספר שעות ברציפות.

10. התינוק בוכה המון – אותם התינוקות בוכים הרבה ולאחר בדיקה רפואית כל הסיבות לבכי הוסרו וכך מסתיימת ההבחנה בבכי לא מוסבר. התינוק חי בגוף מתוח ולפעמים אפילו כואב. הוא לא הגיע לעולם בנינוחות ואינו מצליח להיות רגוע בהנקה, בשינה, בתנועה וכו' – צורת הביטוי היחידה שלו היא בכי, גם אם הוא נתמך על ידי ההורים שלו, הם בעודם מותשים ונואשים מהמצב.

אוסטאופתיה מאפשרת לתינוק, בכמה טיפולים, להיפטר מכל המתחים שנוצרו בגופו בעת הלידה ולשפר את איכות חייו וחיי הוריו. במגע עדין מאוד ובמפגשים נעימים, האוסטיאופת שמחזיק בתעודת D.O מוכרת ומתמחה בילדים, עושה את מירב המאמצים על מנת להקל על היילוד ולתמוך בהורים בגידול התינוק בתנאים נוחים ובריאים.