האנטומיה והביולוגיה של מערכת העיכול Digestion – רפאל רוזנסקי – מטפל ברפואה סינית ומנהל מרפאת רפאל לרפואה משלימה.

מבנה מערכת העיכול

תעלת העיכול מתחילה בפה ומסתיימת בפי-הטבעת. תעלת העיכול כוללת: פה עם השיניים, הלשון ובלוטות הרוק, גרון, ושט, קיבה, המעי הדק, המעי הגס עם החלחולת ופי הטבעת
בסה"כ אורך תעלת העיכול כ– 9 מטר.
מלבד תעלת העיכול ישנם איברים נוספים ששייכים למערכת העיכול: הלבלב, הכבד וכיס המרה עם דרכי המרה.

תפקידי מערכת העיכול

• קליטת המזון.
• פירוק המזון לרכיבי תזונה (nutrients ). תהליך זה נקרא עיכול.
• ספיגת רכיבי התזונה בזרם הדם.
• סילוק הפסולת. (עשיית הצרכים)

פה, גרון, ושט

הפה הוא המבוא למערכת העיכול ולמערכת הנשימה. צינור העיכול נקרא ושט. צינור הנשימה- קנה הנשימה. כאשר אנו בולעים אנו לא נושמים וכשאנו נושמים, אנו לא יכולים לבלוע. מכניזם זה הינו פשוט וגאוני כמו כל דבר בגוף האדם.

שרירי הלסת הם שרירים הכי חזקים בגוף. יותר חזקים משרירי הידיים והרגלים.

השיניים והלשון

עושים את העבודה המכנית הראשונית.

את הטעם אנחנו מרגישים באמצעות רצפטורים (חיישנים) שנמצאים על הלשון. חוש הטעם שלנו פשוט יחסית לעומת חוש הריח. חוש הטעם שלנו מסוגל להבדיל רק בין מר, מתוק, חמוץ ומלוח. בריח אנו מסוגלים להבדיל הרבה יותר ווריאציות דקות ועדינות.

ושט

הושט מפרישה ריר ומעבירה את המזון לתוך הקיבה. בחיבור הושט עם הקיבה יש שסתום שמונע את עליית החומצה מין הקיבה אל הושט. תוך 4-8 שניות האוכל מגיע מין הפה דרך הושט לקיבה.

קיבה

זה איבר שרירי שיש בו 4 חלקים: CARDIA, FUNDUS, BODY, ו – PILORUS.

אדם שאוכל מהר והרבה מסוגל למלא את קיבתו עד סופה. הקיבה יודעת לאגור מזון בחלק העליון שלה – פונדוס. העיכול מתרחש בעיקר בגוף הקיבה (BODY ).

הרמב"ם מלמד אותנו לא להגיע בארוחה עד להרגשת שובע. הוא ממליץ להשאיר את שליש הקיבה ריקה. וזה אחד מן הסודות לאריכות ימים ב"הנהגות הבריאות" שלו.

הקיבה מפרישה אנזימים שונים וחומצת מלח ( HCL). חומצת מלח מצליחה לפרק כמעט כל דבר. איך היא לא פוגעת בקיבה עצמה? תאי האפיטל הקיבתיים מוגנים ע"י ריר בסיסי שמופרש ע"י תאי המוקוזה. לכן בקיבה כמעט ואין שום ספיגה. רק חומרים בודדים יכולים להיספג בקיבה כמו למשל אלכוהול ואספירין.

מעי הדק

ביציאה מהקיבה ישנו שסתום המשחרר את המזון מן הקיבה לחלק הראשון של המעי הדק שנקרא תריסריון או DUADENUM. שחרור המזון נעשה בהתאם ליכולת התריסריון להעביר מזון ורק בכמויות קטנות.

התריסריון גם מקבל אנזימים מלבלב ומיצי מרה מהכבד. לנוזלים אלה יש תפקיד חשוב ביותר לתפקוד התקין של מערכת העיכול. (למשל ללא מיצי המרה לא יהיה ניתן לעכל שומנים).תהליכי העיכול והספיגה במע' העיכול מתרחשים לרוב במעיים הדקים.

אורך המעיים הדקים באדם חי בסה"כ כ – 3 מ'. כשאדם מת הטונוס של המעיים יורד והם מתרפים עד 6.5 מ'.

נשאלת השאלה: איך אפשר ב- 3.5 מ' אורח בסה"כ לספוג את כל הנדרש מהמזון אל מע' הדם ?

במוקוזה – (בחלק הפנימי של המעי הדק שבא במגע עם האוכל) יש 200 מיליון מיקרו- וילי לממ"ר. מיקרו-וילי זה עמודונים קטנים שתפקידם להגדיל את שטח הפנים של המעיים.

כאמור, עיקר העיכול מתבצע במעיים הדקים. דפנות המעיים עשירים בכלי דם וסופגים חומרים לזרם הדם שעובר קודם כל טיהור בכבד ורק אח"כ מגיע למערכת הדם הכללית.

דופן המעי משחרר גם ריר ומים לסיכוך ההתקדמות של תכולת המעיים. מערכת העיכול מזכירה מפעל מתוכנן להפליא ומתפקד יפה עם הנהלה במוח, אספקת חומרי גלם מבחוץ, שירותי תחזקה עצמאים ועוד'.

המעי הגס

המעי הגס מהווה את החלק הסופי של מערכת העיכול.

המעי הגס מורכב משלושה חלקים: מחלק שעולה, חלק הרוחבי וחלק היורד.

מועיל לדעת את האנטומיה של המעי הגס כדי לעזור לתינוקות ואנשים מבוגרים הסובלים מעצירות. אנשים מבוגרים לעתים סובלים מתסמונת של "מעיים עצלים". עיסוי לאורך מסלול המעי הגס מעודד פריסטלטיקה (תנועתיות) שלו, ועוזר להתקדמות תכולת המעי.

תפקודים של מעי הגס:

• לסיים את הספיגה שלא התרחשה במעי הדק.
• ליצר מגוון של ויטמינים, למשל ויטמין K. פלורה במעיים הגסים עשירה בחיידקים ידידותיים שמייצרים חומרים שונים וגם ויטמינים. חיידקים אלה חיוניים ביותר לתפקוד תקין של המעיים ובכלל מערכת העיכול. תרופות אנטיביוטיות משמידות אותם. לכן מייד אחרי תום הטיפול האנטיביוטי חייבים ליטול פרוביוטיקה – Acidophilus
• ותפקיד האחרון: הוצאת פסולת החוצה- עשיית צרכים.

לבלב (פנקריאס)

הלבלב הינו בלוטה באורך של 12-15 וברוחב כ-2.5 ס"מ. הלבלב נמצא מאחורי הקיבה.

ללבלב יש ראש, גוף וזנב. אך זה לא עושה אותו דומה בעל חיים.

הלבלב הינו בלוטה שמשחררת חומרים לתוך מערכת העיכול ולתוך זרם הדם.

• לתוך מערכת העיכול הלבלב משחר אנזימים לעיכול חלבונים, פחמימות ושומנים. זה הקשר של הלבלב למערכת העיכול. הנ"ל שייך להפרשות האקזוקריניות של הלבלב.
• הפרשה האנדוקרינית – הינה הפרשת הורמונים לתוך זרם הדם:
• אינסולין – מוריד את כמות הסוכר בדם.
• גליקגון – מעלה את כמות הסוכר בדם.
• Somatostatin – מונע את הפרשות של אינסולין וגלוקגון

כבד

הכבד הינו הבלוטה הכי גדולה וכבדה בגוף. שוקלת כ – 1.5 ק"ג בגוף המבוגר. הכבד נמצא מתחת לסרעפת בחלק הימני באפיגסטריום.

הדם שיוצא מהמעיים ספוג בחומרים שונים כתוצאה מספיגת המזון שאכלנו. דם זה מגיע לכבד דרך ווריד השער. אל ווריד השער מתנקז דם גם מהטחול, מהלבלב ומכיס המרה. ווריד השער מתפצל בתוך הכבד למיליוני כלי דם קטנים כדי לאפשר עיבוד הדם שמגיע ממערכת העיכול:

• הכבד מנטרל את החיידקים, חלקים זרים ורעלים שונים שנספגו במעיים לזרם הדם
• הכבד מעביר את הדם העמוס בחומרים מזינים אל מע' הדם הכללית.

תפקודי הכבד העיקריים

• נטרול רעלים שונים שחדרו אל מערכת הדם. הכבד מנטרל את נזקי האלכוהול ותרופות שונות. הכבד מעבד את המזון שמגיע אליו עם זרם הדם דרך ווריד השער.
• פרוק המוגלובין שבכדוריות הדם האדומות, שסיים את תפקידו.
• ייצור מיצי מרה.
• מטבוליזם של פחמימות. הכבד אוגר גליקוגן – חומר שבשעת הצורך הופך לגלוקוז. כשרמת הסוכר נמוכה בדם הכבד מפרק גליקוגן לגלוקוז ומשחרר אותו לזרם הדם.
• לחלופין – כשרמת הסוכר בדם גבוהה כמו אחרי ארוחה, הכבד הופך את הגלוקוז לגליקוגן ולטריגליצרידים ומאחסן אותם.
• אגירת מינרלים כמו נחושת וברזל ומספר ויטמינים כמו A, ₁₂ B, D,E, ו – K .
• ייצור שומנים וכולסטרול ואחריות על המטבוליזם של השומנים בגוף
• ייצור פיברינוגן – חומר שנחוץ להתקרשות הדם
• תאי הכבד מייצרים את רוב חלבוני הפלסמה של הדם.
• בכבד ישנם תאים אשר בולעים ומסלקים בקטריות שונות ותאי דם פגועים. תהליך זה נקרא פאגוציטוזיס.