דרכי טיפול במאניה דפרסיה – פרופסור לאון גרינהאוס

מאניה דיפרסיה הינה הפרעה של תפקוד המוחי היוצרת תנודות משמעותיות, ואף קיצוניות, במצב הרוח של הסובל. למאניה דיפרסיה שמות נוספים כגון הפרעה דו-קוטבית, הפרעה ביפולרית, מאניה, והיפומאניה. סקירות אפידמיולוגיות מראות שבין 2-4% מהאוכלוסייה תסבול ממחלה זו. שלבי המחלה מופיעים בצורה של גלים של מצב רוח מרומם או כעסני וגלים של מצב רוח דיכאוני. שלב של מצב רוח מרומם (מאניה או היפומאניה) יכול להימשך מספר שבועות עד מספר חודשים. המצב המאני הוא הקיצוני מבן הגלים של המחלה ובדרך כלל דורש טיפול תוך כדי אשפוז. המצב ההיפומאני פחות עוצמתי ואינו מצריך אשפוז. הגלים דיכאוניים הם בדרך כלל ארוכים יותר ונמשכים לפעמים חודשים רבים. ניתן לטפל בתופעת הדיכאון ללא אשפוז אלא אם מופיעות מחשבות אובדניות פעילות או תפקוד מאוד לקוי. מחקרים מראים שחולים במאניה דפרסיה סובלים מ 6 עד 8 גלים בממוצע של מאניה או של דיכאון במהלך חייהם וריבוי ההתקפים מעלה את הסיכוי לפגיעה מתמשכת בתפקוד. לכן צריך לעזור לחולים בכל השלבים ולהגביר את המודעות וההיענות לטיפול המניעתי.

דרגות החומרה של המחלה:

1. מאניה דפרסיה מסוג 1 – (כ 0.5-1% מהאוכלוסייה( זו המאניה דפרסיה שמוכרת לרוב הציבור. מאופיינת במצב רוח מרומם או כעסני. מצב הרוח יכול להשתנות במהירות וחולים אלו לפעמים יכולים להיות אלימים. החשיבה והדיבור הם מהירים מאוד ותוכנם יכול להיות של גדלות מופרזת. השינה מאוד לקויה וחולים אלו יכולים להסתדר עם מעת מאוד שעות שינה. ההתנהגות של האדם במאניה היא של ביטחון עצמי מופרז, של נטייה לסיכונים, כולל נהיגה במהירות מופרזת, פעילות מינית לא מרוסנת, וגם הוצאות כספיות מוגזמות. ביקורת המציאות יכולה להיות מאד לקויה שלעיתים קרובות אנשים אלו נזקקים לאשפוז, אף גם בכפייה. גל של דיכאון יכול להופיע לפני או אחרי הגל המאני. הדיכאון במאניה דפרסיה מסוג 1 הינו בעוצמה גבוהה ומאופיין במצב רוח ירוד מאוד ולעיתים קרובות אף מחשבות אובדניות ותחושת אשמה או חוסר תקווה קיצוני. במובנים רבים הסימפטומים של הדיכאון הם כמו תמונת ראי של המאניה. האדם בדיכאון מאוד פסיבי, עם ביטחון עצמי מאוד ירוד, בקושי הוא מדבר, הוא חושב רק על דברים שליליים ולפעמים אפילו לדבר אינו יכול. חולים אלו זקוקים להשגחה מאחר ומחשבות ייאוש יכולות להוביל למחשבות אובדניות או לממש ניסיונות אובדניים.

2. מאניה דפרסיה מסוג 2 – (כ 1.5-2% מהאוכלוסייה( זו צורה מתונה יותר של המאניה דפרסיה. הסימפטומים, גם של המאניה וגם של הדיכאון, זהים לאלו של המאניה דפרסיה מסוג 1 אבל הרבה יותר מתונים. במקרים אלו לרוב, אין צורך באשפוז וההתנהגות לא מגיעה לרמה של ביקורת מציאות לקויה. בדרך כלל החולה במאניה דפרסיה מסוג 2 (שנקראת גם היפומאניה) פונה לרופא רק במצבים של דיכאון. את המצב ההיפומאני הוא מאוד אוהב. במצב זה הוא מרגיש טוב ובטוח בעצמו. ברוב המקרים, המשפחה מזהה את המצב המרומם ומביאה את האדם לטיפול. אומנם בסוג זה של מאניה דפרסיה הנזקים האישיים והמשפחתיים הם פחות מאלו שנגרמים בגל של מאניה מסוג 1, אבל התסמינים הקליניים מפריעים מאוד ליצור מהלך חיים מסודר ותקין. הדיכאון של המאניה דיפרסיה מסוג 2 זהה, אבל הרבה פחות עוצמתית, לדיכאון של המאניה דיפרסיה מסוג 1.

3. הפרעה צ'יקלוטימית (cyclothymia) – (כ 1-2% מהאוכלוסייה) המצב הצ'יקלוטימי עוד יותר קל מהמאניה דפרסיה מסוג 2 אבל עדיין גורם לחוסר יציבות בחיים. ההבדל ממאניה דיפרסיה מסוג 2 הינו שציקלוטימיה מאופיינת באפיזודות היפומאניות ודיכאוניות קלות ומהירות הרבה יותר. המצב הציקלוטימי בא לידי ביטוי בחוסר היציבות התעסוקתית או ביחסים הבין אישיים. הסובל מתסמינים אלו מתקשה להתמיד בקשרים או בעבודה ועובר הרבה תהפוכות מקצועיות ואישיות. לעתים קרובות המטפלים מאבחנים את המצב הצ'יקלוטימי כהפרעת אישיות גבולית ולא ממליצים על טיפול תרופתי מונע למאניה דפרסיה.