צליאק (כרסת)

מחלת הצליאק מכונה גם כרסת וזאת על שום הבטן הנפוחה שהיא גורמת. למחלה אלף פנים, סימני מחלת הצליאק שונים ומשתנים מאדם לאדם. אין מחלת צליאק אחת דומה לשנייה. סימנים שיהיו חמורים מאוד אצל אחד, עשויים שלא להופיע כלל אצל השני. אחד עלול לפתח סימנים קשים מיד לאחר שאכל מוצר מזון שמכיל גלוטן והשני יתחיל לסבול רק לאחר ימים. סימפטומים של המחלה מופיעים בדרך כלל בשלוש שנות החיים הראשונות, כשמוסיפים לתזונת הילד דגנים. שכיחות שיא שנייה היא בעשור השלישי לחיים.

למחלת הצליאק יש גם סיבה גנטית, לכן חשוב שאם המחלה התגלתה אצל בן משפחה שכל המשפחה תעשה בירור למחלה. ניתן לעשות בירור באמצעות בדיקת דם פשוטה, ביופסיה או בדיקה גנטית שהיא בדיקה חדשה יחסית.

תסמיני מחלת הצליאק:

· הפרעה כרונית של ספיגה לקויה במעיים, הנגרמת ע"י אי סבילות לגלוטן.

· שלשול וצואה עם גוון חיוור, מסריחה ושמנונית.

· ירידה במשקל וסימנים של מחסורים רבים בוויטמינים ומינרלים.

· רמה מוגברת של נוגדי גליאדין בדם.

· את האבחנה מאשרים ע"י דגימה (ביופסיה) של המעי הדק.

כל התופעות הללו, עשויות להופיע בשל חוסר יכולתה של מערכת העיכול לתפקד כהלכה. החלק הפנימי של המעי הדק מצופה בסיסים המשמשים להגדלת שטח הפנים של המעי הדק עד כדי פי 600. זאת בכדי שהרכיבים התזונתיים שבמזון המעוכל והמפורק ייספגו כולם כראוי ובמהירות. והנה למרות שכאמור, ניזונו לכאורה חולי הצליאק כמו חבריהם הבריאים, לא התאפשר להם לספוג את כל מרכיבי המזון עקב הרס הסיסים ופגיעה בציפוי דופן המעי הדק העליון שדרכו הם נספגים אל זרם הדם והלימפה. מחלת הצליאק מאופיינת אם כך, ע"י נזק חמור לציפוי המעי הדק העליון, עקב חשיפתו לגלוטן שאותו אינם מסוגלים לפרק ולעכל. נזק שכתוצאה ממנו נפגעת יכולת המעי הדק של החולה לספוג רכיבי מזון חיוניים. מה שמביא בהכרח למחסורים קשים לפגיעה ברמה כזו או אחרת בבריאותו.

במשך שנים ארוכות טופלו חולי צליאק ע"י מתן תרופות שונות, שיקויים וצמחי מרפא למיניהם ודיאטות שונות שהוכחו כולם בסופו של דבר כבלתי יעילים.
אולם אז, בדרך מקרה, לאחר מלחמת העולם השנייה, גילה רופא הולנדי שילדים חולי הצליאק החלו להחלים. בבדיקה קצרה התברר שמזונם חסר במשך המלחמה, מוצרי דגנים. מידע זה הוביל להכרה שהגלוטן, אחד ממרכיבי הדגנים כחיטה, שעורה, שיבולת שועל ושיפון הוא ובעצם אחד ממרכיביו, הגליאדין שגורם עקב חוסר עיכולו לנזק בציפוי המעי הדק ולמחלת הכרסת.

הורדה מלאה של הגלוטן מהתפריט תביא להחלמת הציפוי הפנימי שבמעי וכתוצאה מכך היעלמות סימנים של המחלה. כמעט מיד נעלמים אי השקט, המתח והעצבנות. התיאבון חוזר בתוך ימים ספורים. בתוך שבועות מתחדשת עליה במשקל אצל ילדים, השלשול פוחת, הנפיחות יורדת וכל הסימנים מתייצבים. לכן, הטיפול הנהוג כיום הוא פשוט להימנע ממוצרי מזון המכילים גלוטן, מה שמוביל בהכרח לתיקון הנזקים שבמעי הדק, ספיגה מחודשת של רכיבי המזון והיעלמות כל הסימנים למחלה. אולם אין זאת אומרת שהושג ריפוי למחלה, המחלה קיימת. שהרי עם החשיפה המחודשת לגלוטן, יופיעו סימני המחלה מחדש.

הדגנים המכילים גלוטן ושיש להימנע מהם: חיטה, שיפון, שיבולת שועל, שעורה.

הדגנים ללא גלוטן ומותרים למאכל: אורז, תירס, קינואה, דוחן וכוסמת.

מחלות הקשורות למחלת הצליאק

בעיות בבלוטת התריס מתקשרות למחלת הצליאק, סוכרת מסוג 2 (תלוית אינסולין), הפרעות פסיכיאטריות והפרעות קשב וריכוז אצל ילדים, בעיות עור כגון חרלת, שלבקת ודלקות עור אף הן נקשרו למחלת הצליאק וכן רגישות ללקטוז המצוי בחלב ומוצריו. עוד קשר מבשר רעות: לחולי צליאק יש סיכון מוגבר ללקות בגידולים ממאירים. קשרים אלו נובעים כתוצאה מירידה בספיגת הוויטמינים והמינרלים. וכן עקב דיכוי החיסוני על ידי הגליאדין.

הטיפול הנטורופתי

· הקפידו על צריכת מזון ללא גלוטן.

· השלמה של מחסורים תזונתיים כמו וויטמינים ומינרלים בתזונה ובתוספים.

חשוב להקפיד על משטר אכילת מזון ללא גלוטן. בעולם המערבי קשה לשמור על תזונה ללא גלוטן משום שבתעשיית המזון משתמשים בגלוטן במוצרים רבים. יש להישמר מגלוטן סמוי במוצרים כגון: רוטב סויה, עמילנים למיניהם המוכנסים למזונות מעובדים, גלידה, אבקות מרק, תבלינים, בירה, וודקה, ויסקי, לתת וכדומה. חשוב להתייעץ עם בר סמכא כמו נטורופת/ית או תזונאי/ת כדי להתעדכן בכל הקשור למיני מזון נטול גלוטן.

ישנם היום הרבה בתי מאפה המיועדים לחולי צליאק בלבד. ניתן להגיע אליהם דרך האינטרנט או מפה לאוזן. בבתי הטבע יש שפע של מזונות ללא גלוטן אך חשוב לבדוק בכל מוצר ומוצר את התווית ולבחון שהוא אכן ללא גלוטן. ניתן גם לאפות בבית לחם ומאפים נוספים וישנם ספרים המכוונים לכך.

ריקי לנגברג-N.D, נטורופתית-תזונאית