אודות MedPortal  הרשמה לחדשות MedPortal  תקנון  שאלות נפוצות  צור קשר

 נבחרי MedPortal
רפאל רוזנסקי
רפואה סינית .

רוצה להופיע כאן?
(אנציקלופדיה) עצמות, מפרקים ושרירים > לקת מפרקים – לפי ההבנות של הרפואה החדשה

דלקת מפרקים – לפי ההבנות של הרפואה החדשה


עידן סער / 19.3.12
מאמר זה מביא הבנות חדשות ושונות מהמקובל לגבי מחלות מפרקים ומפרט אפשרויות להבריא מדלקות מפרקים בדרכים טבעיות, ללא צורך בהתערבות פולשנית

הקדמה

מאמר זה מבוסס בעיקר על הממצאים המפתיעים של ד"ר האמר, אשר גילה ופיתח את "הרפואה החדשה" או בשמה המלא כיום "הרפואה הגרמנית החדשה" (GNM). מידע רב נוסף על הרפואה החדשה ניתן למצוא במאמרים אחרים של המחבר באתר זה ובאתרים אחרים. במאמר זה משולבים גם ידע והבנות ממקורות אחרים והוא מפרט את הגורמים לדלקות מפרקים וכן דרכי ריפוי טבעיות.

מהי דלקת מפרקים?

זהו שם כולל למספר רב של מחלות בהן נוצרת דלקת באחד או יותר ממפרקי הגוף, כתוצאה מנזק שנגרם לרקמות באותם מפרקים.
שני הסוגים השכיחים ביותר בין דלקות המפרקים הם אלה:
1. דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis)
2. דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis)

מהי דלקת?

דלקת היא ביטוי לתהליכי ריפוי שנוצרים בגוף כתוצאה מפגיעה ברקמה או רקמות בגוף. הפגיעה ברקמה יכולה להיות כתוצאה מחבלה חיצונית, זיהום או גורם שמוגדר ע"י הרפואה המקובלת כ"לא ידוע".
לפי התגליות של הרפואה החדשה, אותו גורם "לא ידוע" הוא במקרים רבים המוח שלנו הגורם באופן מכוון לאובדן תאים ברקמות, כחלק מתוכנית ביולוגית המופעלת כתגובה לטראומה או קונפליקט כלשהו. אובדן תאים זה נעשה בדרך של התכייבות (ulceration) או נמק (necrosis), בהתאם לסוג הקונפליקט וסוג הרקמות בהן זה קורה.
אובדן התאים יוצר חללים או כיבים מיקרוסקופיים, אשר בחלק מהמקרים עלולים לגדול גם לכיבים נראים לעין. כל התהליך נשלט ומבוקר ע"י המוח וכאשר נפתר הקונפליקט דואג המוח לכך שיתחיל תהליך ריפוי הכולל את שיקום הרקמות. תהליך שיקום הרקמות כולל בתוכו בד"כ גם התפתחות של דלקת.

מה גורם להתפתחותה של דלקת מפרקים לפי הרפואה החדשה?

לפי הרפואה החדשה, בעיות בעצמות נגרמות בד"כ כתוצאה מטראומה או קונפליקט כלשהו המתבטא אצל האדם בתחושה חזקה של ירידת הערך העצמי (יע"ע). פגיעה בסחוסים קורית כאשר התחושה של ירידת ערך עצמי היא קלה עד בינונית. סוג הקונפליקט או הטראומה קובעים באיזה עצמות ו/או מפרקים תופיע הבעיה. משך הקונפליקט או הטראומה ועוצמתם יקבעו את עוצמת הפגיעה בעצמות ו/או המפרקים.
כדי להתאים את ההסבר לחלוקה המקובלת ברפואה, נעשתה כאן הפרדה בין דלקת מפרקים ניוונית, דלקת מפרקים שגרונית ושיגדון. אך במציאות יתכן מצב בו האדם סובל בו-זמנית מתסמינים של שלושת הדלקות האלה ביחד ואולי גם מבעיות נוספות.
 
א. דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis)
היא הסוג הנפוץ ביותר של פגיעה במפרקים. מצב זה מתבטא בניוון מתקדם של הסחוס, דלקת, כאבים, קישיון והגבלות בתנועה של המפרק. במקרים רבים מתפתחות בליטות עצם (אוסטיאופיטים) בעצמות המפרק, מה שמגביר את הבעיה ואת הכאבים.
תהליך התפתחות המחלה הוא כלהלן:
כל עוד נמשכת השפעת הטראומה/קונפליקט הגורמים לירידה קלה עד בינונית בתחושת הערך העצמי, מתרחש תהליך של נמק חלקי בסחוס הגורם לאובדן תאי סחוס ויצירת חורים ברקמת הסחוס (כמו "גבינה שוויצרית").
ברגע שחולפת השפעת הטראומה או נפתר הקונפליקט (במודע או שלא במודע), מתחיל שלב הריפוי בו הגוף משקם את הסחוס. תהליך זה מלווה בנפיחות במפרק עם אפשרות לכאבים.
ההשערה היא שמטרתו של הטבע בכל התהליך הנ"ל היא לגרום למצב בו הסחוס יהיה בסופו של דבר חזק יותר ממה שהיה לפני הופעת הטראומה/קונפליקט.
עד כאן זה היה תאור כללי של התהליך במידה והכל מתנהל כשורה ובאופן טבעי.
אך בד"כ הדברים אינם פשוטים ומתעוררות שתי בעיות עיקריות:

1. אם החולה לא מודע לכך שהבעיה נגרמה כתוצאה מאותו דבר שגרם לו לירידת ערך עצמי, הוא לא יטפל בסיבה המקורית ואז יש סבירות גבוהה שהמחלה תחזור. מה שקורה במקרים רבים הוא כך: האדם חווה טראומה או קונפליקט שגורמים לו לתחושת ירידת ערך עצמי, יש פגיעה בסחוס (שאינה מורגשת עדיין), הקונפליקט נפתר בצורה כלשהי ומתחיל ריפוי (אפשרות לנפיחות וכאבים במפרק), אך אז, בגלל הכאבים, או מסיבה אחרת, חוזרת השפעתו של הקונפליקט המקורי, יש שוב פגיעה בסחוס, שוב נפתר הקונפליקט ושוב מתחיל תהליך הריפוי וחו"ח.

כאשר תהליכי הריפוי ממושכים וחזקים יותר מתהליכי ההרס, נקרא מצב זה (של פגיעה בסחוס – שיקום - פגיעה וחו"ח) - "ריפוי תלוי". כאשר קורה שהתקופות של השפעת הקונפליקט ארוכות ומשפיעות יותר מאשר התקופות בהן יש תהליכי ריפוי, כלומר, תהליכי ההרס חזקים יותר מתהליכי הריפוי, נקרא מצב זה "קונפליקט תלוי" והתוצאה היא תהליך ניוון הדרגתי של הסחוס במפרק. זהו המצב הנפוץ ביותר מבין מחלות המפרקים, במיוחד אצל מבוגרים מעל גיל 65.

2. כאשר תהליך השיקום והריפוי תקין ומתבצע במלואו, הוא מלווה בנפיחות זמנית בתוך המפרק. נפיחות זו עלולה להיות מלווה בכאבים, לפעמים חזקים, אשר עלולים להדאיג את החולה. כאן עלולים לקרות מספר תרחישים:
א. הדאגה עצמה, אם היא עוברת סף מסויים, עלולה לגרום לכך שתהליך הריפוי ייעצר. כדי להבין זאת צריך לזכור שכל מצב של סטרס מעורר את השפעתה של מערכת העצבים הסימפתטית, בעוד שתהליכי ריפוי יכולים להתבצע רק כאשר יש השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. הדאגה היא אחד הביטויים לסטרס, וכל עוד היא קיימת בעוצמה מספיק חזקה היא לא מאפשרת ריפוי.
ב. הכאבים החזקים עלולים לגרום לחולה להרגיש שהוא "חסר תועלת" או "חסר יכולת", מה שעלול לגרום שוב לתחושה של ירידה בערך העצמי.
ג. החולה ילך לבית חולים ושם יעשו לו בדיקות אשר עלולות לפגוע בתהליך הריפוי (למשל בדיקת ארתרוסקופיה).
ד. החולה ייקח תרופות אשר עלולות לעצור את תהליך הריפוי (כגון תרופות ממשפחת המורפיום או סטרואידים או תרופות נוגדות דלקת ללא סטרואידים).
 
ב. דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis)
 
מאופיינת בדלקת בצידו הפנימי של הקרום העוטף את המפרק. כאשר הופכת המחלה לכרונית היא הורסת באופן הדרגתי את המפרקים ועלולה לפגוע גם במערכות ורקמות אחרות בגוף. במפרק עצמו יש אובדן תאי סחוס, אובדן תאי עצם, דלקת בקרום הסינובי ונפיחות בקופסית המפרק.
לפי הרפואה החדשה, דלקת מפרקים שגרונית היא ביטוי לתהליך ריפוי של העצם, במקרים בהם היה דלדול של העצם קרוב למפרק מסויים או מספר מפרקים. כאשר מתרחש תהליך של שיקום העצם מתרחבת העצם קצת והתרחבות זו מותחת את הפריוסטאום (שכבת העור העוטפת את העצם). מתיחה זו של הפריוסטאום היא בד"כ מקור הדלקת ומקור הכאבים.

ההשערה היא שמטרתו של הטבע בכל התהליך הזה היא לגרום לכך שבסופו של התהליך העצמות תהיינה יותר חזקות מאשר היו לפני הופעת הקונפליקט/טראומה.

תהליך התפתחות המחלה:

תהליך של דלדול העצמות ("בריחת סידן" / אוסטיאופורוזיס) נגרם כתוצאה מטראומה או קונפליקט או מצב כלשהו שגרמו לאותו אדם להרגיש תחושה חזקה של ירידת ערך עצמי (יע"ע) או ירידה בדימוי העצמי.
כל עוד הטראומה/קונפליקט לא נפתרו והשפעתם נמשכת – יש אובדן תאי עצם וייתכן גם אובדן תאי מח העצם. מיקום אובדן התאים וקצב התהליך תלוי בסוג ועוצמת הקונפליקט.
ברגע שנפתר הקונפליקט או עברה השפעת הטראומה, נפסק תהליך פרוק תאי העצם ומתחיל שלב הריפוי הכולל תהליך בניה מחדש של העצם או העצמות שנפגעו. ה"שחקנים" העיקריים בתהליך שיקום העצם הם חיידקים וכן תאי דם לא בשלים (בתחילה לויקוציטים ואח"כ גם אריתרוציטים) המיוצרים בכמויות גדולות ע"י מח העצם. מצב זה עלול להיות מאובחן במקרים רבים כלוקמיה.
גידולה מחדש של העצם גורם למתיחת הפריוסטאום (שכבת העור העוטפת את העצמות) ומתיחה זו היא המקור העיקרי למה שנקרא כאבי עצמות.
כאשר מושלם תהליך שיקומה של העצם מסולקים אל מחוץ לגוף כל תאי הדם הלא בשלים שנשארו, כלי הדם והלימפה שהתרחבו מאד עם תחילת תהליך הריפוי, חוזרים לנפח הרגיל שלהם וכל מערכת הדם חוזרת לתפקוד רגיל.
תהליך שיקום העצמות והמפרקים עשוי להימשך חודשים רבים. תהליך זה עלול להיות רצוף בעצירות ונסיגות, אם חוזרת מדי פעם השפעת הקונפליקט המקורי או קונפליקט חדש הקשור ביע"ע או אם יש טריגרים המפעילים מחדש את השפעתו של הקונפליקט המקורי.
כמו במקרה של דלקת מפרקים ניוונית, גם כאן עלולים להיות סיבוכים ועיכובים אשר יכולים לגרום ל"ריפוי תלוי" או "קונפליקט תלוי", כפי שהוסבר למעלה.

האם זוהי מחלה אוטואימונית?

הרפואה המקובלת מגדירה את דלקת המפרקים השגרונית כמחלה אוטואימונית בה הגוף הגוף תוקף את עצמו בגלל תקלה, זיהוי מוטעה של תאים או סיבה לא ברורה.
לפי הרפואה החדשה נעשית הפגיעה הראשונית בסחוסים, בעצמות או ברקמות החיבור בצורה מכוונת הנשלטת ומבוקרת ע"י המוח. זוהי לא תקלה או טעות, אלא ביטוי לתוכנית ביולוגית המוטבעת בכל אחד מאיתנו, אשר מופעלת כתגובה לטראומה או קונפליקט של יע"ע, מתוך מטרה להביא לכך שאותן רקמות תהיינה בסופו של התהליך חזקות יותר ממה שהן היו בתחילתו.

האם זוהי מחלה תורשתית?

מאחר שהרפואה המקובלת לא מצאה עדיין את הגורמים לדלקת מפרקים שגרונית, התפתחו הרבה השערות ותיאוריות על כך שישנה השפעה או נטיה תורשתית שתורמת להתפתחותה של המחלה. על בסיס התגליות של הרפואה החדשה ועל בסיס התגליות החדשות בביולוגיה (The Biology of Perception, by Dr. Bruce Lipton), סביר להניח שגם אם אכן יש מרכיב תורשתי כלשהו במחלה זו, הוא זניח לחלוטין.

ג. שיגדון (Gaut): זוהי מחלת מפרקים המתאפיינת בהתקפים פתאומיים של כאבים חזקים מאד. שיגדון קורה כאשר יש עליה משמעותית של רמת חומצת השתן בדם. משקעים של גבישי חומצת שתן מצטברים במפרקים וברקמות רכות אחרות והם מגבירים את עוצמת הכאב.

לפי הרפואה החדשה שיגדון קורית כאשר אצל אדם הסובל מדלקת מפרקים ניוונית או שגרונית מתרחש גם תהליך של אצירת נוזלים בגוף כתוצאה מפגיעה באבוביות הכליות. הגוף מחפש כל מקום אפשרי לאכסן את הנוזלים שבו, וחלק מהנוזלים מגיעים גם למפרק המשתקם. זה מגביר את הנפיחות במפרק ומעצים בהרבה את הכאבים. אצירת הנוזלים היא גם הגורם לעליה הגדולה ברמת חומצת השתן בדם.
כאשר נפתר הקונפליקט שגרם לפגיעה בכליות נפסקת אצירת הנוזלים בגוף, יש השתנה מרובה וגם התקפי הגאוט נעלמים.

מה קובע באיזה מפרק או מפרקים תופיע הבעיה?

כאמור, הפגיעה בסחוסים ובעצמות נגרמת כתוצאה מקונפליקט של ירידת ערך עצמי (יע"ע).
להלן מספר דוגמאות:

- כתפיים וראש עצם הזרוע (הומרוס) – קונפליקט יע"ע הקשור לתחושת כישלון ביחסים עם אנשים הקרובים לנו. זה מלווה בד"כ גם ברגשי אשמה.
דוגמאות:
כאשר הבעיה מופיעה בכתף ימין:
אצל אישה שמאלית – זה קשור לאמא שלה או לילדיה ("נכשלתי כאם. לבני היתה תאונה כי הייתי בלתי זהירה").
אצל גבר שמאלי – קשור לאביו או לילדיו ("נכשלתי כאב. לבני היתה תאונה כי הייתי לא זהיר").
אצל גבר או אישה ימניים – קשור בד"כ לבן/בת זוג או לשותפים קרובים ("אשתי עזבה אותי כי נכשלתי כבעל").
כאשר הבעיה מופיע בכתף שמאל:
אצל אישה שמאלית – קשור בד"כ לבן הזוג ("אני לא יכולה לסלוח לעצמי שגרמתי לבעלי להיראות כה טיפש").
אצל אישה ימנית – קשור לילדיה או לאמא.
אצל גבר ימני – קשור לילדיו או לאביו ("תמיד העדפתי ילד אחד והזנחתי את השני. כל ההאשמות נגדי מוצדקות").


- כפות ידיים ואצבעות – קונפליקט יע"ע הקשור למיומנות/גמלוניות (ידיים "שמאליות"). קשור בד"כ בכישלון לבצע משהו הקשור בפעולת הידיים.
דוגמאות:
"חתכתי את עצמי כי השתמשתי בסכין בצורה שלומיאלית"
פסנתרן: "פישלתי בגדול בקטע השיא בקונצרט. אני לא מסוגל לבצע קטע זה"


- עמוד השדרה (במיוחד החלק המרכזי) – קונפליקט/טראומה של יע"ע המשפיע על כל האישיות. תחושה חזקה של יע"ע כללית ("עבודת חיי, כל מה שהשקעתי למען הילדים, ירד לטימיון", "אני לא יוצלח, חסר תועלת, שום דבר בחיים לא מצליח לי", וכו').

- חלק תחתון של עמוד השדרה – קונפליקט יע"ע הקשור לחוסר תמיכה. תחושה חזקה של חוסר תמיכה מצד בן/בת הזוג, חברים, עמיתים, הבוס וכו'.

- צוואר עצם הירך – קונפליקט יע"ע הקשור לתחושה של אי יכולת להחזיק מעמד או לבצע משהו.
דוגמאות:
אצל ימניים:
ירך ימין – "אני לא מסוגל/ת לקדם את הפרוייקט הזה בעבודה"
ירך שמאל – "הבן שלי מוציא אותי מהכלים. אני לא מסוגל לטפל בזה יותר"
אצל שמאליים:
ירך ימין – "אני לא מסוגלת להכיל את העובדה שבני לא יקודם"
ירך שמאל – "אני לא מסוגלת להשלים עם בעלי. הוא פגע בי יותר מדי"

- ברכיים – יע"ע הקשורה לביצועים פיזיים. לדוגמא: כישלון בספורט, אי-יכולת ללכת וכד'.

- קרסוליים – יע"ע הקשורה לאי-יכולת ללכת, לרקוד, לשמור על שיווי משקל וכו'.

מדוע דלקת מפרקים הופכת למחלה כרונית?

לפי ההבנות של הרפואה החדשה דלקת מפרקים אקוטית אינה מחלה בפני עצמה אלא היא שלב הריפוי של סחוסי המפרק ו/או של העצמות שבקרבת המפרק ו/או של רקמות נוספות הקשורות למפרק, אשר נפגעו כתוצאה מקונפליקט של יע"ע.

הבעיה היא שרב החולים אינם מודעים לקונפליקט שגרם למחלה מלכתחילה, או לקשר שבין הקונפליקט למחלה, ולכן הם לא מתמודדים עם הקונפליקט או עם דברים אחרים המהווים טריגרים שמפעילים מחדש את השפעת אותו קונפליקט. התוצאה לכן היא התנדנדות בין מצב של השפעה אקטיבית של הקונפליקט (או טריגרים שונים שמעוררים את השפעת הקונפליקט) לבין שלב ריפוי שלא הושלם וחו"ח. כך קורה שבמקרים רבים הדלקת מתקדמת ומחמירה במקום להתרפא. מעגל קסמים זה של התנדנדות בין שלב ריפוי ליע"ע, אם הוא חוזר על עצמו הרבה פעמים, הוא זה שגורם לעיוות הצורה של המפרקים הפגועים כפי שבולט בעיקר באצבעות הידיים.
מאחר שרב האנשים לא יודעים ולא מודעים לקשר שבין קונפליקט של יע"ע לתהליך דלדול העצמות או פגיעה בסחוס, הם לא עושים תהליך מודע שמטרתו היא להתגבר על הטראומה או הקונפליקט שגרמו לירידה החריפה בדימוי העצמי או בתחושת הערך העצמי.
משמעותו של תהליך כזה היא לפתור את הקונפליקט וללמוד כיצד לא לתת לו לחזור ולהשפיע עלינו, או למזער ככל האפשר את השפעותיו. זהו למעשה תהליך של התפתחות אישית הכולל בתוכו חיזוק תחושת הערך העצמי. תהליך זה אינו קל והוא דורש במקרים רבים לעשות שינויים בהרגלי חיים, שינוי בעיסוק, התחלה של דברים חדשים, מציאת מטרות חדשות ומשמעויות חדשות ולפעמים אפילו שינויים בתפיסת העולם.
ככל שתחושת הערך העצמי האמיתי עולה ומתחזקת (ואין הכוונה כאן ל"ניפוח" האגו), כך צפוי ששיקום העצמות ו/או הסחוסים יהיה מהיר יותר.

האם סחוס יכול להתחדש ולהשתקם?

כיום ידוע גם לרפואה המקובלת וגם לרפואה המשלימה שמבחינה ביולוגית סחוס יכול להתחדש ולהשתקם.
לטענת הרפואה החדשה, תהליך השיקום קורה רק בשלב הריפוי, כלומר רק לאחר שנפתר הקונפליקט של יע"ע אשר גרם לפגיעה בסחוס ורק במצב בו יש השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית.
ישנן מספר שיטות בהן ניתן לעזור לגוף לזרז את שיקום הסחוס.
השיטות הרפואיות הן פולשניות ולכן לא כדאי לנסותן כאופציה ראשונה.
שיטות לא פולשניות כוללות שימוש בביו-מגנטים, מכשירים לטיפול בשדה אלקטרומגנטי ורפואת תדרים, הילינג, תוספי תזונה ותכשירים מצמחי מרפא.

מדוע דלקות פרקים נפוצות יותר אצל מבוגרים מעל גיל 65?

דלקות פרקים שלא נגרמו מפגיעה פיזית ישירה במפרק הן תוצאה של קונפליקט, טראומה או מצב כלשהו שגרם לאדם לתחושה של ירידה בערך עצמו, מקומית או כללית.
לאנשים מעל גיל 65, ישנן בד"כ הרבה יותר סיבות לסבול מתחושה של יע"ע מאשר אצל צעירים: יציאה ממקום העובדה ויכולת יותר מוגבלת להתפרנס, יותר בעיות בריאות, ירידה בכושר הגופני, ירידה בכושר המיני, תחושה שהם לא עומדים בקצב המהיר של העולם המודרני ועוד ועוד.

המלצות טיפוליות:

הטיפול העיקרי הוא המודעות של החולה לגורמי המחלה ועבודה פנימית שלו לגלות מה גרם לתחושת יע"ע, מהם הטריגרים שעלולים להפעיל שוב תחושה זו וכיצד לנטרל או למזער השפעות אלה. אם משהו גורם לנו שוב לתחושה חזקה של יע"ע זה עוצר או מעכב את תהליך הריפוי ועלול לגרום לו להתארך מאד.
מאחר שדלקת המפרקים קורית רק בשלב הריפוי, זה אומר שהקונפליקט שגרם ליע"ע כבר נפתר. לכן מה שחשוב בשלב זה הוא שהחולה ילמד את עצמו בעזרת עבודה של מודעות ו/או בעזרת מטפלים שונים את הדברים הבאים:
  1. לגלות מה היה הקונפליקט המקורי שגרם ליע"ע.
  2. כיצד למנוע עד כמה שניתן את הישנותו של הקונפליקט.
  3. כיצד לנטרל או למזער את השפעותיו של הקונפליקט במקרה שהוא בכל זאת חוזר.
  4. לגלות מהם הטריגרים העלולים להפעיל מחדש את השפעותיו של הקונפליקט
  5. כיצד לא לאפשר לאותם טריגרים להשפיע עליו שוב, או לפחות למזער את השפעתם ככל האפשר.

כאשר מצטרפת לדלקת המפרקים גם בעיה של אצירת נוזלים בגוף, יש צורך לגלות ולטפל גם בקונפליקט הפוגע באבוביות הכליה וגורם לתופעה זו של אצירת הנוזלים. מסגרת מאמר זה אינה מתאימה לפירוט הקונפליקטים הפוגעים בכליות וגורמים לאצירת נוזלים. אלה יפורטו בעתיד במאמר נפרד.

המלצות כלליות נוספות לטיפול:

  • לנוח ככל האפשר כאשר מרגישים עייפות רבה, ובמיוחד אם יש כאבי עצמות. לא לעשות בשלב זה שום פעילות גופנית מאומצת.
  • להימנע ככל האפשר מביופסיה בעצם. בעת תהליך בניית העצם מחדש נוצרים תאי עצם חדשים (callus) הנמצאים במצב נוזלי כדי שיוכלו להגיע ולהיבנות במקומות הדרושים בעצם. כדי לעשות ביופסיה יש צורך לנקב חור בפריוסטאום. אם הביופסיה נעשית בדיוק במקום ובזמן בו נמצאים תאי העצם הנוזליים, עלולים תאים אלה לפרוץ דרך החור בפריוסטאום וליצור גידול של תאי עצם (אוסטאוסרקומה) במקום בו הם לא היו אמורים להיות. גידול כזה המופיע מחוץ לפריוסטאום יש הכרח להוציא בניתוח.
  • להימנע ככל האפשר ממורפיום בשלב הכאבים (בהנחה שאכן אלה הם כאבים כתוצאה משיקומה של העצם).
  • להימנע ככל האפשר מאנטיביוטיקה, מכיון שהיא מחסלת את החיידקים העוזרים לשיקום העצם.
  • יש חשיבות רבה לתמיכה אמיתית מצד קרובי משפחה וחברים. צריך לעזור לחולים אלה לחזק את בטחונם העצמי ואת ההערכה העצמית שלהם וזאת ע"י הקרנת חום, אהבה והדגשת התכונות החיוביות של החולה.
  • ישנן שיטות טיפול שונות העוזרות להשתחרר מטראומות רגשיות ולהתגבר על קונפליקטים. לא כל השיטות טובות ומתאימות לכולם, לכן אדם הסובל מדלקת מפרקים כרונית ורוצה לטלפל גם בצדדים הרגשיים, יצטרך למצוא את שיטת הטיפול המתאימה לו ואת המטפל המתאים לו.
    ישנם אנשים אשר בעזרת הבנת גורמי המחלה ועבודה עצמית של מודעות יכולים לפתור את הקונפליקטים בכוחות עצמם וגם ללמד את עצמם כיצד להיות פחות מושפעים מקונפליקטים דומים בעתיד.
    ישנם אנשים אשר לא מתאימות להם שיטות טיפול המחייבות "לחפור" בעבר כדי לחשוף את הטראומה, כי לפעמים "חפירה" כזאת עלולה לעורר מחדש את השפעת הטראומה. ולעומתם ישנם אנשים אשר ההתעמקות בטראומה בצורה טיפולית חכמה מאפשרת להם להשתחרר בצורה דרמטית מדברים אשר ישבו עליהם כמשא כבד במשך שנים רבות.
    להלן רשימה חלקית של שיטות לשחרור ואיזון רגשי: EFT, המסע, NLP, EMDR/ביורגונומי, הילינג (שיטות שונות), פסיכולוגיה קלינית ועוד.
    לפי הרפואה החדשה, ריפוי מלא יכול להיות מושג רק ע"י החולה עצמו, וזאת בעזרת הבנת הגורמים למחלה, הבנת והכרת תהליכי המחלה ועבודה פנימית של מודעות. תפקיד המטפלים הוא בעיקר לעזור, לחזק, לכוון ולתמוך.

תזונה:
חשוב להתאים לכל אדם את התזונה המתאימה לו באותו זמן. לכן, ההמלצות שלהלן הן כלליות בלבד:

  • לאכול הרבה סלק חי ולשתות מיץ סלק, במיוחד אם יש סימנים לאנמיה.
  • לאכול הרבה ירקות שורש, ירקות עלים ירוקים וירקות ממשפחת הכרוביים
  • להקפיד שבכל ארוחה יהיו כ-80%-60% מאכלים יוצרי בסיסיות לעומת 40%-20% מאכלים יוצרי חומציות.
  • לדאוג שבכל ארוחה יהיו מספיק שומנים ורק מסוגים טובים כמו שמן זית, שמן קוקוס, שמן אבוקדו, שקדים.
  • להימנע משמנים צמחיים מזוככים זולים כגון שמן תירס, שמן סויה, שמן חמניות וכו'.
  • להמעיט באכילת ירקות ממשפחת הסולניים (תפ"א, עגבניות, חצילים ופלפל) למי שרגיש לירקות אלה.
  • להימנע ככל האפשר מעישון
  • להימנע ככל האפשר מאכילת המאכלים הבאים:
    - מאכלים המכילים סוכר לבן או קמח לבן.
    - משקאות מוגזים ומשקאות קלים, כולל דיאט. (מיצים טבעיים ב-100% אפשר ורצוי לשתות).
    - קפה. הקפאין ממריץ את מערכת העצבים הסימפתטית ומאיט לכן את תהליכי הריפוי.
    - מאכלים מטוגנים
    - משקאות אלכוהוליים
  • אם אוכלים מאכלי חלב עדיף שיהיו מחלב עזים.
  • בשר: רק עוף או הודו, ולא כל יום. רצוי לא יותר מפעם-פעמיים בשבוע.
  • דגים: גם כן רצוי לא יותר מפעמיים בשבוע. עדיף סלמון ופורל
  • רצוי מאד שהמזונות יהיו אורגניים.
  • שתיית מים: חשוב לשתות מספיק מים. החישוב המקובל הוא כ-30 מ"ל מים לכל 1 ק"ג משקל הגוף. כלומר – אדם השוקל 80 ק"ג צריך לשתות בממוצע כ-2.4 ליטר מים ביום.
    רצוי להימנע משתיית מי ברז המכילים כלור ופלואור.
    מומלץ כדבר ראשון בבוקר לשתות 5-2 כוסות מים. ניתן להוסיף למים קצת מיץ לימון סחוט טרי.
    הערה: אם יש באותו זמן גם אצירת נוזלים בגוף, יש להתייעץ עם רופא מומחה לגבי כמויות שתיית המים.
תוספי תזונה:

הצרכים של כל אחד שונים, וגם הצרכים של חולה מסויים משתנים בשלבים השונים של המחלה. בנוסף לכך, ישנם הבדלים בטיפול בין הסוגים השונים של דלקות המפרקים. לכן חשוב להיבדק אצל מטפל מנוסה היודע להתאים את התוספים המתאימים לנבדק באותו זמן.

הילינג:

טיפול זה עוזר בניקוי, איזון וחיזוק המערכות האנרגטיות בגוף, ועשוי לזרז מאד את תהליכי הריפוי. במקרים רבים יוצר ההילינג תנאים העוזרים מאד למטופל להתמודד בהצלחה עם הלחצים בהם הוא נמצא.
תהליכי ריפוי מתאפשרים באופן כללי רק כאשר יש השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. הילינג שנעשה נכון מחזק מאד את השפעתה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית וזוהי אחת הסיבות (ולא היחידה) לכך שהילינג יכול להאיץ תהליכי ריפוי.

טיפול בעזרת ביו-מגנטים:

טיפול זה עוזר בחיזוק כללי, הורדת רמת החומציות בגוף, שיפור חילוף החומרים בגוף, העלאת לחץ החמצן בתאים, האצת תהליכי הוצאת רעלים מהגוף וזרוז תהליכי הריפוי. זהו טיפול פשוט שכל אחד יכול לעשות בעצמו בבית, במקום העבודה או בכל מקום אחר. הטיפול המומלץ במקרה זה דורש בד"כ 6 ביו-מגנטים קטנים (שבבי-עוצמה), וזוג מגנטים למי השתיה.

חשיפה לשמש: זה חיוני לצורך ייצור מספיק של ויטמין D. בקיץ מומלץ להיחשף לפחות 20-30 דקות ביום. בחורף רצוי יותר. חשוב לדאוג לא לחשוף את הראש לקרינת שמש ישירה.

טיפולי עזר בעזרת צמחים לסובלים משיגדון (גאוט):

· להשרות סרפד בחומץ ולהניח מעל המפרק החולה למשך לא יותר מ-10 דקות כל יום. זה עוזר לפרק את גבישי חומצת השתן.
· חותכים בצל אחד לחתיכות ומכניסים לחצי כוס מים רותחים. שותים פעם ביומיים עד שנעשה כואב מאד ואז להפסיק. תרופה זו יוצרת גזים הנכנסים לדם שמשמן את המפרקים.
· שרף מעץ הלבונה (מתאים לטיפול גם בסוגים האחרים של דלקות מפרקים).

פעילות גופנית:

הפעילות צריכה להיות מותאמת למצבו של החולה. צריך להקפיד לא לעשות פעילות כזו הגורמת לכאבים במפרקים.
עדיפה בד"כ פעילות רציפה כמו הליכה, שחיה או רכיבה על אופניים, וכן התעמלות בריאותית כגון "מחשבת הגוף".
מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות.
הכותב אינו רופא ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.
 
עידן סער, ד"ר לרפואה אלטרנטיבית, מרצה ומטפל ברפואה משלימה.
 
 
 
מקורות (רשימה חלקית):

http://www.learninggnm.com/documents/sbs-bonecancer.html

Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6

GNM Seminar One


תגיות: דלקת מפרקים
 
גרסה להדפסה   |   שלח לחבר   |   לארכיון מאמרים
תגובה לכתבה  
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 
 אנציקלופדיה רפואית
עם המלצות לריפוי עצמי
 
 בריאות | אודות MedPortal | תקנון | קישורים | שותפים | הרשמת חברים | הרשמת רופאים ומטפלים | כניסת חברים | צור קשר | שיתופי פעולה