אודות MedPortal  הרשמה לחדשות MedPortal  תקנון  שאלות נפוצות  צור קשר

 נבחרי MedPortal
רפאל רוזנסקי
רפואה סינית .

רוצה להופיע כאן?
(אנציקלופדיה) מחלות מעיים דלקתיות >

מחלות מעי דלקתיות - IBD


24.5.09
הכל אודות מחלות המעי הדלקתיות (IBD)

מחלות מעי דלקתיות – IBD  Inflammatory Bowel Diseas

תפקוד מערכת העיכול ומושגי יסוד

מושגים רבים משמשים להגדרת מחלות המעי הדלקתיות, ולכן חשוב להגדירן במדויק. לשם כך חשוב להכיר נתונים בסיסיים על מערכת העיכול: מערכת זו מתחילה בפה, שבו נלעס המזון ומתערבב ברוק. מהפה מועבר המזון דרך הוושט אל הקיבה (איור 1). בקיבה, בעזרת חומצת הקיבה וחומרים נוספים המופרשים על-ידי תאי רירית הקיבה, מתחיל פירוק המזון. מהקיבה עובר המזון לחלק הראשון של המעי הדק - מעי התריסריון. לתוך מעי התריסריון נשפכים מיצי המרה והלבלב. הפרשות הלבלב מכילות בסיס בכמות רבה ואנזימים חיוניים לפירוק נוסף של המזון. למרה, המיוצרת על-ידי הכבד ונשפכת לתוך חלל מעי התריסריון, יש תפקיד מרכזי בתהליכי ספיגת השומנים. לשם ספיגת השומנים אנו זקוקים לתפקוד יעיל של הלבלב, למיצי המרה ולתפקוד תקין של תאי רירית המעי הדק העליון. הלבלב מפריש בתגובה על ארוחה כמה חומרים (אנזימים), החיוניים לפירוק שומנים ופחמימות (סוכרים) ליחידות קטנות, שרק אותן מסוגלת רירית המעי הדק לספוג. בהיעדר תפקוד תקין של הלבלב נוצרת הפרעה בספיגת הפחמימות והשומנים במעי הדק. הלבלב מייצר עודף אנזימים גדול, ורק כאשר חלק ניכר מהלבלב נפגע, ההפרעה בספיגה באה לידי ביטוי קליני. הגורמים השכיחים ביותר לתפקוד לקוי של הלבלב הם דלקת כרונית של הלבלב, סרטן הלבלב או מחלה תורשתית הנקראת לייפת כיסיתית ( Cystic Fibrosis ). הביטוי הקליני לתת-פעילות הלבלב הוא שלשול, בדרך כלל בעל ריח רע במיוחד, וכן ירידה במשקל. כל מצב הגורם להיעדר מרה בחלל המעי פוגע בספיגת השומנים, וחומרת התת-ספיגה נמצאת ביחס ישר לחומרת החסר בחומצות המרה.

מחלות כבד (בכבד נוצרת המרה), חסימה של דרכי המרה שבהן עוברת המרה לחלל המעי או מחלות הפוגעות במעי הדק הסופי, דוגמת מחלת קרוהן עלולות להתבטא בתת-ספיגה של שומנים. המעי הדק הסופי הוא האתר שבו נספגות בחזרה לגוף חומצות המרה לשימוש חוזר. תהליך ספיגת השומנים בתאי דופן המעי ומשם ללימפה, לדם וליתר הרקמות מצריך תפקוד תקין של רירית המעי הדק. כל מחלה הפוגעת בשלמות רירית המעי הדק -דוגמת מחלת הכרסת (Celiac ), המחלה על-שם Whipple או עמילואידוזיס - מלווה בתת-ספיגה של שומנים.

שלב הראשון בפירוק הפחמימות כולל את פירוקן על-ידי אנזימי לבלב ליחידות קטנות: דו סוכרים. אנזימים המצויים על פני רירית המעי הדק מפרקים את הדו-סוכרים שבמזון לחד-סוכרים, שרק אותם מסוגלת רירית המעי לספוג. ההפרעה השכיחה ביותר בעיכול פחמימות אצל האדם המבוגר נובעת מחסר או מירידה בפעילות אנזים המופרש על-ידי רירית המעי הדק והנקרא לקטז ( Lactase ). הלקטז מפרק את הלקטוז, הדו-סוכר המצוי בחלב, לשני חד-סוכרים, ומאפשר את ספיגתם התקינה ברירית המעי הדק. חסר בלקטז יכול להיות מולד או נרכש. מצב החסר הנרכש שכיח מאוד וקיים בדרגה זו או אחרת של חומרה אצל חלק גדול של האוכלוסייה. התלונות אצל הסובלים מירידה בפעילות הלקטז כוללות תפיחות הבטן, גזים ושלשול, המופיעים כשעה או שעתיים לאחר שתיית מוצרי חלב או אכילתם. הירידה בפעילות הלקטז מתגברת ככל שמתבגרים. שכיח שבגיל מבוגר כושר העיכול והספיגה של חלב ומוצריו נמוך מכושר ספיגתם בגילים צעירים יותר. לכן הבעיה שכיחה יותר בגיל המבוגר.

מחלת קרוהן ודלקת כיבית של המעי הגס מטרידה גם אנשים צעירים. אצל הסובלים מדלקת כיבית של המעי הגס לעתים מחמירה שתיית חלב או אכילת מוצריו את סימני התופעה.

שומנים, חלבונים, סוכרים ורוב הוויטמינים אשר אנו אוכלים נספגים במעי הדק העליון. חומרים חיוניים כסידן וברזל נספגים במעי הדק העליון, וספיגתם תלויה בתקינות רירית המעי הדק. התנאים המועדפים לספיגת הברזל כוללים גם חומציות תקינה בקיבה ונוכחות כמות מסוימת של ויטמין C. ויטמין B12 וחומצות המרה נספגים במעי הדק הסופי, הנקרא בלועזית איליום טרמינלי ( Terminal Ileum ).
המעי הדק מתחבר אל המעי הגס, הנקרא בלועזית קולון ( Colon ), ותפקידו לספוג את המים מתוכן המעי הדק המגיע אליו, כליטר עד ליטר וחצי ביממה. בתוך המעי הגס מתגבשת הצואה. התכווצויות שריריות של המעי הגס מקדמות את הצואה לכיוון פי הטבעת, ובשעת פעולת מעיים - לאסלה. אורכו של המעי הדק כשלושה-חמישה מטרים, ואורכו של המעי הגס כמטר וחצי.
דופן המעי בנוי מכמה שכבות בעלות מבנה ותפקוד שונים.
השכבה הפנימית, הפונה לחלל המעי, נקראת רירית, והיא מורכבת מרצף תאים היוצרים מבנים בצורת אצבעות מיקרוסקופיות. תפקיד התאים בשכבה זו הוא לספוג את המזון מחלל המעי, והמבנה דמוי האצבעות מיועד להגדיל את שטח הספיגה. תאי שכבה זו מייצרים כמה אנזימים החיוניים לפירוק חלבונים וסוכרים. הלקטז, האנזים האחראי לפירוק לקטוז - סוכר החלב-מיוצר על-ידי תאים אלה.
השכבה השנייה היא רקמת חיבור, ובתוכה ניתן למצוא תאים מהמערכת הלימפטית. תאים אלה מייצרים את חלבוני מערכת החיסון המיוצרים בכמות רבה על-ידי המעי. חיצונית יותר מצויות שתי שכבות שרירים: שריר טבעתי ושריר אורכי. השרירים בדופן המעי אחראים להתכווצות הפריסטלטית המקדמת את התוכן המצוי במעי מאזורים עליונים לאזורים תחתונים.
השכבה החיצונית ביותר בדופן נקראת נסיובית, ודרכה חודרים העצבים וכלי הדם המזינים את דופן המעי.

מחלות המעי הדלקתיות

המחלות הדלקתיות של המעיים נחלקות לשתי קבוצות עיקריות. הקבוצה הראשונה היא קבוצת מחלות שבהן מחולל ידוע - וירוס, חיידק או טפיל הגורם לתופעות הדלקתיות. הדוגמה הבולטת למחלה דלקתית הנגרמת על-ידי חיידק היא הדיזינטריה, מחלה המתבטאת בשלשול דמי ורירי בדרך כלל, בכאבי בטן ובחום. המחלה נגרמת על-ידי חיידק מקבוצת השיגלה וחולפת מעצמה או לאחר טיפול אנטיביוטי קצר באמפיצילין, בספטרין או בציפרוקסים. חיידקים נוספים מקבוצת הסלמונלה, א' קולי, ירסיניה, וקמפילובקטר ג'ג'וני, יכולים לגרום אף הם למחלה דלקתית של המעי הגס, שביטוייה העיקריים הם שלשול, כאב בטן וחום. גם מחלות אלה חולפות בדרך כלל מעצמן או לאחר טיפול אנטיביוטי. טפילים דוגמת האמבה יכולים לגרום למחלה דלקתית של המעי הגס, שביטוייה העיקריים הם שלשול דמי ורירי וכאבי בטן. הטיפול בסובלים מאמבות הוא במטרונידזול ( פלג'יל), המחסל את הטפילים. הסתמנות כל המחלות הדלקתיות-זיהומיות יכולה לחקות את סימני המחלה אצל הסובלים ממחלות המעי הדלקתיות: מחלת קרוהן ודלקת כיבית של המעי הגס - מחלות דלקתיות שהגורם המחולל אותן אינו ידוע. מחלות אלה מהוות את הקבוצה השנייה של מחלות מעיים דלקתיות.
מחלת קרוהן ודלקת כיבית של המעי הגס (קוליטיס אולצרוזה) נמנות עם קבוצת מחלות זו, ושתי המחלות יחד ידועות בעגה הרפואית כ"מחלות מעי דלקתיות", Inflammatory Bowel Disease , או בראשי תיבות IBD.

אפידמיולוגיה

מחלות מעי דלקתיות הן המחלות הדלקתיות השכיחות ביותר אחרי דלקת מפרקים שגרונית, שכיחותן עולה משנה לשנה . השכיחות בישראל עומדת על כ- 200 חולים לכל 100,000 איש .
בישראל יש הארעות של כ-600 חולים מדי שנה. קוליטיס ( (UC שכיחה פי 3 מ- קרוהן ( CD ).
למחלות שני שיאי שכיחות שיא ראשון בגילאי 15-30 ושיא שני בגילאי 50-80 אין הבדל בשכיחות בין המינים . עם זאת, יש הבדלים משמעותיים בשכיחות בין גזעים שונים. יהודים אשכנזים הם הקבוצה האתנית שבה IBD ( בעיקר CD ) פוגעת בשכיחות גבוהה יותר.

דלקת כיבית של המעי ulcerative colitis

דלקת כיבית של המעי הגס נקראת גם קוליטיס כיבית (ulcerative colitis) היא מחלה דלקתית כרונית המאופיינת על ידי דלקת מפושטת של רירית (מוקוזה) המעי הגס.
קוליטיס כיבית תמיד מתבטאת בדלקת של החלחולת (פי-הטבעת, rectum) הידועה כ-proctitis המתבטאת במאמץ לא יעיל במתן צואה, שלשול ולעתים דימום, והמפגע מתפשט בהדרגה עד כדי פגיעה במעי הגס העקוּל (sigmoid), שהוא חלקו התחתון של המעי הגס הגובל בחלחולת, וכן בחלק מעי הגס היורד (descending colon), ובמקרים לא מעטים למעי הגס כולו (pancolitis). המחלה פוגעת ברירית המצפה את דופן המעי הגס וגורמת התכייבויות, פצעים שטחיים של הרירית, ללא חדירה לעומק שכבות דופן המעי (איור 2). דלקת כיבית אינה פוגעת במעי הדק. המחלה מתחילה תמיד בפי הטבעת ומערבת ברצף אזורים באורך משתנה. המעי הגס יכול להיות מעורב כולו או רק בחלקו במחלה. כאשר המחלה מערבת רק את האזור הסמוך לפי הטבעת מדובר בפרוקטיטיס ( Proctitis ). כאשר המעי הגס השמאלי מעורב, מדובר בדלקת של המעי הגס השמאלי ( Left Sided Colitis ). וכאשר כל המעי מעורב, מדובר בפנקוליטיס .((Pancolitis.

תסמינים קליניים המאפיינים קוליטיס כיבית

התסמינים העיקריים של קוליטיס כיבית UC הופעות לסירוגין של התקפי שלשולים קשים, שעלולים להיות דמיים, חום גבוה, כאבי בטן, תחושה של אי-התרוקנות מלאה בעשיית צרכים (tenesmus), ולעתים צפקת או פריטוניטיס שהיא דלקת קרום הבטן. לעתים יתחיל התקף של קוליטיס כיבית בהדרגה כאשר הדחף לעשיית צרכים מלֻווה התכווצויות בשיפולי הבטן. במקרים בהם המחלה מפושטת במעלה המעי הגס ומתקרבת להגדרה של pancolitis, הצואה רכה יותר ומאלצת את החולה לעשיית צרכים בין 10 ל-20 פעם ביום. עשיית צרכים עלולה במקרים אלה להיות מלווה בהתכווצויות קשות ועוויתות מכאיבות בחלחולת, כאשר הצואה עלולה להיות דמית או רירית ואף להכיל מוגלה.

מחלת קרוהן Crohn’s Disease

מחלת קרוהן ידועה גם כדלקת מעיים אזורית (Regional enteritis), אך גם בשם שנתן לה Crohn הגסטרואנטרולוג האמריקני בשנת 1932, Terminal ileitis, או דלקת במעי הדק הסופי (ileum), דהיינו בנקודת המפגש בין המעי הדק והגס. מחלה זו בעלת אופי כרוני ומופיעה לסירוגין באפיזודות של דלקת בדפנות המעיים באזורי מעי שונים, כאשר הפגיעה היא במלוא העובי של דופן המעי, והיא מתרכזת בעיקר בקצה המעי הדק, ובמעי הגס, אם כי תיאורטית היא עלולה להתבטא לכל אורך צינור העיכול מהפה ועד פי הטבעת. מעניין שלמרות האופי הדלקתי של המחלה, היא נוטה לפגוע רק באזורים מסוימים במעי, תוך שהיא מדלגת על חלקי מעי הנמצאים בתווך.
המחלה עלולה להצטמצם לדופן המעי, אך עלולה גם להיות חודרנית עד ליצירת פיסטולה (נְצוֹר), המחברת שני חלקי מעי שונים, או אף מחברת את המעי לשלפוחית השתן, וכן את המעי לנרתיק, או את המעי לעור בעיקר באזור פי הטבעת.
מחלת קרוהן שונה מדלקת כיבית של המעי בעומק הפגיעה ובהיקפה. מחלת זו יכולה לערב כל אזור במערכת העיכול: מהפה ועד פי הטבעת (איור 4). האזורים המעורבים באופן שכיח במחלה הם המעי הדק הסופי (Terminal Ileum)והמעי הגס ( Colon ) . על-פי האזור המעורב במחלה, מדברים על מחלת קרוהן של המעי הדק או על מחלת קרוהן של המעי הגס, ויש כמובן תת-אוכלוסייה של חולים הסובלים ממחלת קרוהן של המעי הדק והגס גם יחד. בניגוד לדלקת כיבית של המעי, התהליך הדלקתי במחלת קרוהן מערב את כל שכבות דופן המעי: הרירית, התת-רירית ושכבות השריר השונות .
בניגוד לדלקת כיבית של המעי התהליך הדלקתי במחלת קרוהן אינו רציף והמשכי, ואופיינית בו פגיעה אקראית באזורים חולים ובריאים לסירוגין (Skipped Lesions).
כאמור, מחלת קרוהן יכולה לפגוע באזורים שונים של צינור העיכול, אך היא שכיחה ביותר בקצה המעי הדק - Terminal Ileum ובקולון (50%).פגיעה בוושט, קיבה ותריסריון: 5% - 3% מהחולים. פגיעה במעי הדק בלבד: 30% - 25%מהחולים. פגיעה במעי הגס בלבד: 25% - 20%מהחולים. פגיעה במעי הגס ובמעי הדק: 55% - 40% מהחולים. פיסטולות ופיסורות באנוס: 40% - 30% מהחולים.מעורבות של הרקטום: 26% - 11% מהחולים.

תסמינים קלינים המאפיינים בקרוהן

התסמינים השכיחים ביותר של המחלה כוללים שלשולים, כאבי בטן, עצירוּת והקאות, כאשר כאבי הבטן בקרוהן הם בדרך כלל בעלי אופי דמוי-התכווצויות, החולפות לאחר מתן צואה. תסמינים אלה מלווים לעתים קרובות על ידי שלשולים, שיכול להיות דמיים, אם כי לא בהכרח.
במקרים חמורים החולה בקרוהן עלול לחוות עד 20 ומעלה יציאות מדי יום. במקרים של קרוהן עם היצרות מעי עד כדי חסימה חלקית, הסבל הוא כצפוי דווקא מבחילה והקאות.

סיבוכים:

כאשר מחלת קרוהן פוגעת במעי הגס, נצפה בדימומים מפי הטבעת. לעתים עלולות להופיע בחולי קרוהן חסימות מעי, או יצירת abcess במעי, באופן העלול לחסום מעבר של תכולת המעי.
תהליך קרוהן עלול אף להגביר את סכנת סרטן באזור הדלקת במעי, בעיקר במעי הדק. יחד עם זאת הסיכון של חולי קרוהן לפתח סרטן המעי הגס גדל בממוצע פי-5 מאשר באוכלוסיה הכללית.
במקרים רבים, אנשים סובלים מתסמינים משך שנים אחדות לפני שמחלת קרוהן מאובחנת אצלם. בשל האופי המקומי והמפוזר של המחלה, שאינה פוגעת בחלקי מעי רצופים, וכן בשל עומק הרקמה הנגועה, תסמינים מוקדמים של המחלה עלולים להיות מעט בלתי פסקניים, ופחות ברורים מאשר בדלקת מעי מכייבת (ulcerative colitis), ולכן חיוני לבצע אבחנה מבדלת בין שני מפגעים אלה.
אלה המאובחנים עם קרוהן הם בסיכון מוגבר למצבי תת-תזונה , או חסר בוויטמינים. ספיגת המזון אצלם פגועה, והיא מחמירה אם היה צורך לבצע ניתוח להרחקת חלקי מעי דק נגועים בדלקת. מטופלים אלה אמורים ליטול השלמה תזונתית , או אף להיזקק להזנה תוך-ורידית (TPN).

פגיעה סיסטמית מחוץ למערכת העיכול

התופעות הסיסטמיות של מחלת מעיים הינן מגוונות: בקרב ילדים עם מחלת IBD מוקדמת אופייני פיגור בגדילה. בין התופעות האופייניות איבוד משקל, עייפות, אך לעתים גם תופעות מחוץ למערכת העיכול. נתונים ממאגרי מידע גדולים קובעים שב-6 עד 47% מכלל אלה הסובלים מקוליטיס כיבית יש הפרעות הפוגעות בחלקי גוף אחרים, בדומה למה שמוצאים במחלת קרוהן.
על פי נתונים אלה עד 15% מהלוקים IBD סובלים גם מאוסטיאופורוזיס, ואילו -10% מהם יסבלו גם מכיבים בחלל הפה. בין 5 עד 10% מהמקרים עם IBD עלולים לחוות דלקת מפרקים (שיגרון, arthritis), המאפיינת בתהליך דלקתי באחד או יותר מפרקים בברכיים, כתפיים או באצבעות הגפיים, אך גם עלולה להתבטא בעמוד השדרה. כאשר עמוד השדרה לכל אורכו פגוע (ankylosing spondylitis) או לעתים רק בחלקו התחתון (sarcoilitis) (דלקת שדרה מקשחת). ואילו עד 3% מהמקרים יסבלו גם מתסמיני מחלת כבד לדרגותיה, כאשר במקרים קשים תיתכן דלקת כרונית של הכבד (הפאטיטיס), וכן דלקת בדרכי המרה (sclerosing cholangitis), העלולה לגרום להיצרות של דרכי המרה, ולחסימתן. לעתים ניתן אף להגיע למצב של צמקת הכבד (צירוזיס), אם כי יש לציין שלעתים דלקת דרכי המרה יכולה להופיע שנים לפני הופעת תסמיני המעיים המאפיינים מחלות אלו , וכאן נשאלת אפוא השאלה של "הסיבה והמסובב". עוד תופעות "חוץ-מעיות" שכדאי להזכיר, שב-0.5 עד 3.0% מהמקרים עלולה להתפתח דלקת בחלק הפנימי של העיניים הידועה כ-uveitis (דלקת העִנבּית), העלולה לגרום כאב עיניים בחשיפה לאור. הדלקת עלולה גם לכרוך את לובן העין (sclera), מצב הדורש טיפול מוקפד שאם לא כן עלולה להיפגע באופן חמור הראייה. עוד נציין אפשרות שב-0.5 עד 2.0% מהמקרים מופיעים קשרירי-עור ופצעי עור מוגלתיים בגוון סגלגל (pyoderma gangeliosum).

לעתים נמצא בחולי קרוהן עיוות של קצות האצבעות, התנפחות של קצות האצבעות ומעין קמור של הציפורניים, תופעה הקשורה למצבים קליניים אחדים וידוע כ-clubbing וכן גם "אצבעות היפוקרטאס" ע"ש אבי הרפואה שתיאר תופעה זו לראשונה. במחלת קרוהן קיימת הסכנה של יצירת קרישי-דם, כאשר התנפחות מכאיבה של חלק הרגליים התחתון עלולה לבטא מצב של DVT או פקקת ורידים עמוקים, בעוד שקשיי נשימה חריפים בחולי קרוהן עלולים אף לבטא מצב של תסחיף ריאתי (pulmonary embolism). גם מצב של אנמיה המוליטית אוטואימונית, בה מערכת החיסון תוקפת את כדוריות הדם האדומות, שכיחה יחסית יותר בחולי קרוהן. בכ-15% מחולי קרוהן במחקרים רבים יש לסיבוכים נוירולוגיים, כגון התקפי עוויתות ((seizures, מחלת שריר, נוירופתיה היקפית, דיכאון ועד אירועים מוחיים.

אטיולוגיה למחלות מעי דלקתיות (IBD )

הגורם המיידי והישיר למחלות מעי דלקתיות( IBD) אינו ידוע, אך יש הסכמה גורפת שמדובר בגורמים מולטי פקטוריאלים ,התיאוריות קשורות לגורמים גנטיים, מזהמים, אימונולוגים, פסיכולוגיים וסביבתיים.

גורמים גנטיים: מספר תצפיות קליניות מעידות שלמחלותIBD- יש רקע גנטי חזק, הסיכוי למצוא שני תאומים חולים הוא פי עשר בתאומים זהים, מאשר בתאומים שאינם זהים.יש סיכוי גדול פי 4-20 ללקות ב- IBD אצל קרוב מדרגה ראשונה של חולה , לשאר האוכלוסייה. יש משפחות שבהן הרבה חולים קרובים גנטית ולכולם ביטוי קליני של המחלה (למשל אותו מיקום במעי מודלק). לאחרונה , מופה גן על כרומוזום 16 , המקודד לחלבון בשם 2 NOD שנמצא על מקרופאג'ים , ומוטציות בו קיימות בערך בחמישית מהחולים ב-CD .מוטציות בכרומוזומים אחרים נמצאו גם בחלק מהחולים ב- UC .

גורמים סביבתיים: למרות הרקע הגנטי יש הסבורים ש- IBD הן שילוב של גורמים תורשתיים וסביבתיים, יש הסבורים שככל שהתינוק נחשף בילדותו ליותר מחלות, מערכת החיסון שלו תעכב הופעת IBD בהמשך. לחילופין, ריבוי רב יותר של מחלות אלו דווקא נכרך עם תנאי מגורים סטריליים יותר בסביבה עירונית ומתועשת. האומנם, כיום מחלה זו כמעט לא קיימת במדינות עולם שלישי רבות, למרות שהיא מופיעה בכל הגזעים השונים באדם.

גורמים מזהמים: קשרים ויראלים וחיידקיים נחקרו לעומק אף הם, מחקרים הראו כי לוירוס ההרפס האנושי (HHV6) , ולוירוס אפשטיין- בר (Estein Barr) ולציטומגלווירוס (Cytomegalovirus), אך עיקר המחקר אודות גורמים חיידקיים מתמקד בקיומו של חיידק הגורם לשחפת, ( Mycobacterium ( Paratuberculosis ידוע כי חיידק זה גורם לדלקת מעיים כרונית בקרב חיות רבות ויתכן אף שאחראי למחלה בקרב בני האדם ,במיוחד בקרב אנשים בעלי רגישות מולדת או נרכשת אחת הסברות שחיידק זה קיים בחלב אשר עמיד גם לאחר פסטור החלב.

גורמים אימונולוגיים: מחקרים רבים סבורים שמדובר במחלות אוטו-אימוניות אך נשאלת השאלה האם מעורבות מערכת החיסון היא ראשונית – דהיינו, הגורם למחלה, או משנית – התגובה האוטו-אימונית מתפתחת עם התפרצות המחלה, בחולים כנראה יש הפעלה של מערכת החיסון ברירית המעי כנגד אוכלוסיית החיידקים הנורמאלית שבה, יתכן ומעורבים בכך ליקויים בתפקודן של שתי מערכות אפיתל המעי ותאי מערכת החיסון ברירית. עדיין לא נמצא מענה ברור לשאלה, אך עבודות מחקר שונות מצביעות על כך שחיידקי המעיים פעילים בתהליך הגורם להפרשת מתווכים דלקתיים מתאי המעי, אשר מפעילים את המערכת החיסונית.

גורמים תזונתיים: שכיחות המחלה בארצות בעלות תזונה מערבית מודרנית נמצאת בעלייה, בתרבויות הצורכות תזונה פרימיטיבית יותר ופחות מתועשת ומעובדת המחלה כמעט ואינה קיימת. הסברה הרווחת היא כי תזונה מערבית המכילה מזון מזוקק, שומנים רווים מן החי, ודלה בסיבים תזונתיים, צריכה מוגזמת של אלכוהול או אכילת יתר של מזון מזיק כזה או אחר.
האדם נחשף במהלך חייו למגוון גורמים סביבתיים שעלולים לעורר נטייה גנטית.ללא כל ספק, תזונה וסביבה משפיעים על חיינו, אך יש לזכור שהנטייה משתנה מאדם לאדם. למזון יש חשיבות גדולה מאחר והוא קובע את הרכב ומצב פלורת המעי. רבים מחולי קרוהן מדווחים שקודם להתפרצות המחלה צרכו סוכרים מזוקקים רבים ופחות סיבים, ירקות ופירות. אך קשר דומה לא נראה בחולי קוליטיס. אלרגיה למזון עלולה להוות גורם נוסף להתפרצות המחלה. גורם הסיכון המשמעותי ביותר שנמצא לגבי קרוהן הינו צריכה גבוהה של חלבון מהחי, לעומת צריכת חלבון צמחי שלו היה אפקט מגן. ככל הנראה קשר היחס בין חומצות השומן החיוניות אומגה 6 ואומגה 3.
 
גורמים פסיכולוגיים: תפקיד ההתפתחות הרגשית והפסיכולוגית ב-IBD קשור יותר ויותר לתפקיד הסימפטומים ולא הגורם. אנשים רבים הסובלים מן המחלה כמו גם רופאים רבים, נוטים להעלות את הנושא כיוון שקיימת הרגשה כי החיפוש אחר גורמים פסיכולוגיים כגורם אפשרי, מטיל בצורה כלשהי את האשם ישירות על הקורבן. ובכל זאת אנו יודעים כי קיימת מערכת יחסים מורכבת בין הסימפטומים הרגשיים ולפסיכולוגיים, מערכת הנשארת מתסכלת הן עבור מטופל והן עבור רופאו . אך לפחות, הקדשת תשומת לב לדרך בה מסתגל המטופל למחלה עשויה לעזור בהקלת הסימפטומים של המחלה .
חרדה ודיכאון הינן תופעות שכיחות בקרב מטופלים בעלי סימפטומים בבטן. סיבוכים נוירו פסיכיאטריים קיימים לפחות בקרב שליש מן הסובלים ב-.IBD ויותר ממחציתם נחשבים תוצאה ישירה של המחלה. הסיבוכים כוללים כאבי ראש,דיכאון ובעיות עיניים. חלק מן החולים מקבלים תרופות הרגעה על בסיס קבוע אשר נטילתן גורמת לתופעות- לוואי לא רצויות משלהן. אף על פי שמעט רופאים קונבנציונליים מצוידים לעבודה בדרך זו, ריפוי בדיבור והתמודדות יעילה עם מצבי סטרס עשויים להיות דרך יעילה לטיפול.

אבחון מחלות מעי דלקתיות

כאשר מטופל מתלונן על אחד או כמה מהסימפטומים של מחלות המעי הדלקתיות ייערכו בדיקות אבחון ראשוניות הכוללות בדיקה כללית של הגוף, בעיקר איזור הבטן ופי הטבעת, ובדיקות מעבדה של צואה, שתן ודם. במידה ותוצאות הבדיקות הנ"ל מרמזות על מחלת מעי דלקתית, מבצעים בדיקות נוספות במטרה לברר באיזו צורה נגוע המעי ומהי חומרת המחלה. הבדיקות מתחלקות לארבעה סוגים עיקריים: אנדוסקופיה (הבדיקה העיקרית לאבחון המחלה), רנטגן, אולטרסאונד ו-C.T. סוג הבדיקה נקבע בהתאם למצב החולה ולמאפייני המחלה.

1. בדיקה אנדוסקופית- בעזרת האנדוסקופיה ניתן לאשר קיומה של מחלת מעי דלקתית וברוב המקרים לבצע אבחנה מבדלת בין דלקת מעיים כיבית לבין מחלת קרוהן.
2. בדיקת אולטראסאונד (בדיקה על-קולית של הבטן)- בדיקה זואינה כרוכה באי-נוחות ובעזרתה ניתן לאבחן התרחבות המעיים, התעבות דופן המעי, שינויים בכבד, אבנים בכיס המרה ובכליות, מורסות והפרעות בזרימה מהכליה.
3. בדיקות רנטגן (X-Ray)- צילום רנטגן מבוצע כדי לבדוק את המבנה והתפקוד של מערכת העיכול.
4. בדיקת C.T. (בדיקה טומוגרפית ממוחשבת של הבט)ן- בדיקה זו מספקת מידע מדויק על כל האיברים התוך-בטניים, והיא משמשתבין השאר לאבחון תקינות המעי הדק והמעי הגס. בבדיקה זו נעזרים להשלמת התמונה לאחר שבוצעו בדיקות הרנטגן ואולטראסאונד.

אבחנה מבדלת

אבחון IBD ממצבים פתולוגיים גסטרואנטרליים אחרים גם בהם מופיעים שלשולים כרוניים לסירוגין, כגון מחלת קרוהן, קוליטיס על רקע של אי-ספיקה (ischemic colitis), קוליטיס מידבקת (infectious colitis), תסמונת המעי הרגיז (irritable bowel syndrome), והמצב הידוע כ-pseudomembraous colitis.
לדוגמא: בקרוהן בולטת בעייתיות בעור שמסביב לפי הטבעת בצורת מורסות נצורים וסדקים (פיסוּרוֹת), ולעומת זאת אין בקרוהן דימומים כמו שמוצאים בקוליטיס כיבית; בקוליטיס מידבקת יש בדרך התחלת תסמינים הרבה יותר פתאומית בדרך כלל גם לאחר נסיעה לאזורים אקזוטיים וטרופיים, ומוצאים בצואה את הפתוגנים מחוללי התגובה, וכן כאבי בטן הוא הסממן העיקרי; בתסמונת המעי הרגיז כאבי הבטן המיידיים נעלמים עם עשיית הצרכים; קוליטיס איסכמי יופיע יותר בקרב קשישים עם מחלת כלי-דם, וקוליטיס פסבדו-ממברנלית תופיע לעתים לאחר תקופה ארוכה של נטילת אנטיביוטיקה, וכן נמצא בצואה רעלן של החיידק קלוסטרידיום דיפיציל.
למטופל עם IBD , נוכחות של תסמיני חוץ-מעיים בעיקר דלקת מפרקים ומפגעי עור, נותנים רמזים לחומרת המחלה. בנבדקים עם חשד IBD, הבדיקות המעבדה המיידיות והחשובות ביותר הן בדיקות צואה למציאות ביצים וטפילים, ותרבית צואה לגילוי חיידקי קלוסטרידיום דפיציל, וכן בדיקה כימית לגילוי הרעלן (toxin) של חיידק זה, כדי לשלול סיבות אחרות לשלשולים כרוניים.
בדיקות אחרות המתחייבות לגילוי מצב דלקת הן מבחן שקיעת-דם ורמת CRP, כאשר שני האחרונים מוגברים. ספירת דם מלאה עלולה לגלות אנמיה, כתוצאה מאיבוד דם כרוני, מספר מוגדל של לויקוציטים, רמה נמוכה של אלבומין, ואנומליה במדידת אלקטרוליטים כגון חסר באשלגן כתוצאה מהשלשולים המרובים.
הקולג' האמריקני לגסטרואנטרולוגיה כמו גם החברה הבריטית לגסטרואנטרולוגיה אינם ממליצים על בדיקות הדמיה שגרתיות באלה עם חשד לקוליטיס כיבית. הבדיקות המתחייבות במקרים אלה הן קולונוסקופיה או סיגמואידוסקופיה לאבחון קוליטיס כיבית, דהינו בחינת המעי העקול על ידי החדרה רקטאלית של צינור גמיש המכיל סיבים אופטיים.
קולונוסקופיה בה נלקחת ביופסיה לבדיקה מיקרוסקופית, נחשבת לבדיקה עם 99% רגישות לגילוי המפגע האמור בנבדקים עם שלשולים כרוניים.
כיוון שסיגמואידוסקופיה עם צינור גמיש עלולה להחמיץ מצבים בהם קיימים מפגעים במעי הגס העולה או הרוחבי, יש להתקדם לביצוע בדיקת חוקן בריום וקולונוסקופיה מלאה, לברור ממדי המחלה ולברר אפשרות של נגעים סרטניים.
בדיקות הדמיה לאבחון קרוהן יכולות לסייע שכן קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה מאפשרות בחינה של הקצה התחתון של המעי הדק באילאוּם, וכן את הקצה העליון של המעי הדק בתריסריון, בהתאמה, ולכן אינן יעילות בזיהוי מפגעים לאורך רוב המעי הדק. לכן, נעזרים לעתים בצילום רנטגן לאחר חוקן בריום, לגילוי דלקת והיצרות במעי הדק. אמצעי דימות אחרים כמו CT ו-MRI, יעילות לגלות מצבי abcess במעי הדק, כמו גם חסימות מעי או פיסטולות.
אתגר בפני עצמו הוא האבחנה מבדלת בין מחלת קרוהן לבין קוליטיס כיבית, במיוחד בשלבים המוקדמים, חשיבות אבחנה מבדלת זו חיונית הן מבחינת הטיפול בהמשך, כמו גם במניעת הסיבוכים הפוטנציאליים השונים בשתי המחלות. עיקר ההבדלים בין שני מפגעים האלו, הוא בנושא של כאבי הבטן השכיחים בקרוהן, אך יש בהם שוֹנוּת באלה עם קוליטיס כיבית, בתחום של עומק הדלקת שהיא שטחית ומרוכזת ברירית המעי בקוליטיס וחודרנית לעומק דופן המעי בקרוהן, ובנושא של שלשולים שהם רציניים יותר בקוליטיס מאשר בקרוהן. עוד נושא חשוב בעזרתו נוהגים להבדיל בין שני המפגעים הללו, הוא פיזור של הנגעים לאורך המעי: בקוליטיס כיבית הנגעים יותר דיפוזיים ומפוזרים מהחלחולת (תמיד) לאורך המעי הגס אם כי בדרך כלל אינם פוגעים בחלק העליון הקריבני (פרוקסימלי) שלו.
בקרוהן, לעומת זאת, הנגעים מופיעים באופן מקוטע ובלתי רציף ("בצורה מדלגת"), ובדרך כלל פחות מעורב אזור החלחולת, אך כמובן פוגעים גם במעי הדק. הבדל משמעותי נוסף הוא בכך שבעוד שבקרוהן נפוצה יצירת נצורים (פיסטולות) המביאים לחיבור בין חלקי מעי שונים ואפילו מחברים את המעי עם שלפוחית השתן או אף את המעיים לשטח העור בעיקר סביב פי הטבעת, תופעה כזאת נדירה בקוליטיס כיבית.
בשנת 2006 פרסמו Reese, Darzi וחבריהם מטה אנליזה ב- American Journal of Gastroenterology, בה בחנו את הדיוק הדיאגנוסטי של שתי בדיקות דם חדשות .
מדידה בדם של רמת הנוגדנים כנגד Sacchromyces cerevisiae, טסט הידוע כ-ASCA, ורמת ANCA או anti-neutrophile cytoplasmic antibodies, הוצעו אף הן לזיהוי דלקת במעיים, ולאבחנה מבדלת בין קרוהן לבין ulcerative colitis.

הטיפול הקונבנציונלי ב- IBD

קיימים שני סוגי טיפול עיקריים: טיפול תרופתי וטיפול כירורגי. כאמור מדובר במחלה כרונית המתאפיינת בהתקפים והפוגות. לא קיים טיפול מוחלט אשר יביא לריפוי.מטרת הטיפול בזמן מחלה פעילה הינה לדכא את התהליך הדלקתי ולהקל על חומרת התסמינים. טיפול לטווח ארוך ניתן למניעת ההתלקחות .מגוון התרופות שמשמשות לטיפול בשתי הקבוצות של מחלות מעי דלקתיות, מחלת קרוהן ודלקת כיבית של המעי הגס, זהה בחלקו הניכר וכולל מתן שילוב תכשירים. סוג הטיפול נבחר לפי חומרת המחלה ובהתאם לפיזור התהליך הדלקתי לאורך המעי. לעתים ניתן להשיג תגובה רצויה על ידי טיפול מקומי בלבד כמו במקרי מעורבות של המעי הגס המרוחק. במרבית החולים צורת מתן הטיפול היא דרך הפה ולעתים קיים צורך אף למתן תוך-ווריד במסגרת אשפוז. את רשימת התרופות הקיימות ניתן לחלק על פי מנגנון פעולתן: תכשירים נוגדי דלקת, סטרואידים, חומרים המבקרים את מערכת החיסון וקבוצת תרופות נלוות, כולל האמצעים להקלה בלבד. הקבוצות נבדלות גם בהשגת התגובה ותופעות לוואי בלתי רצויות.
ניתוח יידרש רק במצבים של כשלון הטיפול התרופתי או בעקבות סיבוכים מסכני חיים.טיפול כירורגי במצב של דלקת כיבית של המעי הגס פירושו כריתת המעי הגס. כריתה זו מחסלת את המחלה. במחלת הקרוהן פירושו של הטיפול הכירורגי הוא כריתת חלקים מקומיים בלבד וכמה שיותר קטנים. אולם,עקב טבעה של המחלה כריתת אזור נגוע במחלה אינה מבטיחה שהמחלה לא תישנה בעתיד באזור אחר.

תכשירים תרופתיים שכיחים

קורטיקוסטרואידים:
משמשים כקו שניבטיפול התרופתיומיועדים לטיפול במחלה פעילה בדרגת חומרה בינונית עד קשה או בחולים שאינם מגיבים לטיפול בתכשירים המכילים חומצה 5 אמינו סליצילית. הסטרואידים הם חומרים ביולוגיםהמופרשים באופן טבעי בגוף האדם על ידי בלוטת יותרת הכליה.
קורטיקוסטרואידים ניטלים דרך הפה, רקטלית, או דרך הוריד. הם פועלים על-ידי דיכוי התגובה החיסונית ובולמים את פעולתם של מתווכים דלקתיים (ציטוקינים). תרופות קורטיקוסטרואידיות מעכבות את ייצורן של תרכובות דלקתיות וסוגים שונים של רדיקלים חופשיים ומפחיתות את ייצורם של מקרופאג'ים ונוגדנים (אימונוגלובינים) מתאי פלסמה.
בתכשירים קורטיקוסטרואידים הניתנים רקטלית משתמשים לטיפול במחלות מעיים דלקתיות אשר הופיעו באזורי המעי הגס הקרובים לפי הטבעת. שימוש ממושך בתכשירים אלה עלול לגרום לדיכוי פעולתה של בלוטת האדרנל (יותרת הכליה), היפרקורטיקוסטרואידיזם, כיבים, אוסטיאופורוזיס, קטרקט, חוסר איזון ברמות סוכר, אצירת נתרן ויתר-לחץ-דם. קיימות גם תופעות לוואי נוספות הכוללות בין השאר: בחילה, עייפות, כאבי ראש, אדמומיות, פריחה, אנמיה המוליטית (פירוק כדוריות דם אדומות), דיכוי של מח העצם וירידה בספירת הזרע אצל גברים.
הטיפול התרופתי במצב מתון עד בינוני של מחלות מעיים דלקתיות כולל שימוש בתרופות הבאות:
Amino salicylates, Sulfasalazine ו 5-amunosalicylic acid-.
 
תרופות לדיכוי מערכת החיסון:
הטיפול התרופתי במחלות מעיים דלקתיות כולל גם תרופות המדכאות את מערכת החיסון כגון:
6MP Azathioprine, Methotrexate, Cyclosporine, ו- Tacrolimus. תרופות אלה מעכבות את פעילותם של לימפוציטים מסוג T ומפחיתות את פעילותם של תאי ההרג. תופעות הלוואי שלהן כוללות: תחושת נימול, לימפומה, דיכוי מח העצם ופגיעה בתפקוד הכלייתי. תופעות לוואי נוספות: סימני רעילות במערכת העצבים (התקפי פרכוסים), הרעלה של הכבד ואפשרות לפיברוזה (לייפת-רקמה בעלת אופי סיבי) של הכבד, ועלייה בסיכון לזיהומים. חשוב להזכיר כי על המטופלים הנוטלים תרופות אלה להיות במעקב של תפקודי כבד וספירת דם.
לחולים הנוטלים Methotrexate, מומלץ לתת תוספת של חומצה פולית, היות ותרופה זו פוגעת בספיגתו של רכיב חיוני זה.

אנטיביוטיקה:
במצבים של זיהום פנימי ניתנת לחולים גם אנטיביוטיקה. קיימות עדויות לשימוש ב- Metronidazole וב-Ciprofloxacin לטיפול במחלת קרוהן ולקוליטיס כיבי כאחד. נמצא כי תרופות אלה טובות לשימוש בטיפול במחלה סביב פי הטבעת אצל חולי קרוהן.

טיפול אנטי-בקטריאלי:
Rifaximine- רמיקייד - תרופה אנטי-בקטריאלית המעכבת סינתזה של RNA על-ידי בקטריות, אינה נספגת בחלל (lumen) של המעי והראתה יכולת טובה בהפחתת צמיחת היתר של בקטריות בחלל המעי, הנמדדת באמצעות מבחן הנשימה. תרופה זו יעילה כנגד בקטריות מסוג לקטובצילוס, קלוסטרידיה ובקטריות אנ-אירוביות נוספות.
שילובן של שיטות ריפוי משלימות במשטר הטיפול הקונבנציונלי, יכול לעזור בהקטנת המינון של התרופות הכימיות אותן נוטלים המטופלים עד למינימום ההכרחי ובהפחתת הסיכונים ותופעות הלוואי הכרוכים בטיפול התרופתי.

תגובות רגשיות ונפשיות במחלות הIBD

חולים המאובחנים לראשונה במחלות ה-IBD, שכיח כי יחוו טווח נרחב של תגובות רגשיות. התמודדות עם תסמיני המחלה תורמת למצוקה הנפשית והחברתית אשר ממנה סובל החולה ניתן לזהות אצל חולים אלו תגובות של הכחשה, תוקפנות, ייאוש, עצב, יגון ואבל .

במשך שנים רבות נחשבו מחלות ה-IBD, כקשורות ונגרמות בעקבות מצבים פסיכוסומאטיים. בשנות ה-30, רווחה ההנחה כי קוליטיס כיבית נגרמת בעקבות מצב פסיכולוגי או פסיכיאטרי. הנחה זו נתמכה על ידי מחקרים שונים אשר ניסו לזהות ולקשר בין "סוגי אישיות" שונים לבין מחלת ה-IBD. תכונות פסיכולוגיות, בייחוד נוירוטיזם, נחשבו כפרה-דיספוזיציה להתפתחות מחלות ה-IBD. כיום, הממצאים העוסקים בתחום מחקר זה הנם מעורבים ו סותרים (Dudley-Brown, 2002, Kurina et al., 2001). עם זאת, ברור כיום כי סימפטומים נוירוטיים הנם ברורים ומובחנים בקרב חלק מחולי ה-IBD, אך למרות זאת, לא ברור כי הפרעות נוירוטיות נוטלות חלק אטיולוגי בהתפרצות קבוצת מחלות אלו (Kurina et al., 2001).

מחקרים רבים בדקו השערות בדבר השפעתם של גורמי לחץ פסיכולוגי על מחלות ה-IBD. מחקרים אלו התמקדו בתרומתם של גורמי לחץ פסיכולוגי על מהלך ופעילות המחלה, שימוש מוגבר בשירותים רפואיים, חומרת המחלה, החמרת סימפטומי המחלה ולחץ כמנבא של החמרות אלו. עד כה, נמצאו ממצאים סותרים בנושא ולא נמצא קשר חד-משמעי בין גורמי לחץ ובין מחלות ה-IBD. למרות ממצאים אלו, רבים מן החולים מחשיבים ומשייכים אלמנטים פסיכו-סוציאליים ובייחוד גורמי לחץ, כתורמים להתפרצותה הראשונית של המחלה ולשמירה על מהלכה. כתמיכה לחשיבה זו, הועלתה ההשערה כי גורמי לחץ נוטלים חלק בויסות פעילות מחלות ה-IBD כאשר המכניזם הספציפי שבאמצעותו לחץ פועל אינו ברור עדיין ונראה שמספר גורמים נוטלים חלק בתהליך זה (Danese et al. 2004). תמיכה וביסוס להשערה זו מגיע ממחקרים העוסקים בתצפיות קליניות, מודלים של חיות של קוליטיס כיבית ומחקרים העוסקים באינטראקציות נוירו-חיסוניות בחיות מעבדה (Collins, 2001).

מחקרים שונים מציגים ממצאים בדבר קיומם של גורמים פסיכולוגיים אשר יכולים לתרום להתפרצות ולהתלוות למחלות ה-IBD. מחקרים אלו הראו כי אצל חולי IBD, קיימת שכיחות גבוהה יותר לפיתוח ולהופעת הפרעות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות מאשר אצל האוכלוסייה הכללית ,שכיחות זו קשורה במקרים מסוימים למהלך המחלה, רמת פעילותה והישנותה בנוסף לכך, הועלתה ההשערה בדבר רגישותם של חלק מחולי ה-IBD להפרעות פסיכולוגיות עקב התנסויות אישיות אשר הנן עצמאיות ונפרדות ממהלך המחלה האובייקטיבי, כדוגמת חולים אשר היו קורבן וחוו התעללות בילדותם (Guthrie et al., 2002). עד כה, התרכזו המחקרים האטיולוגיים בתהליך החיסוני והדלקתי של מחלות ה-IBD. עם זאת, ניתן להניח כי לאלמנטים פסיכו-סוציאליים יש תפקיד והשפעה בהחמרת הסימפטומים ופעילות המחלה (Dudley-Brown, 2002). בהתאם לכך, נמצאו ממצאים עקביים ומתאם חיובי לקיומן של הפרעות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות כגון חרדה ודיכאון בקרב חולי IBD (Dudley-Brown, 2002, Fuller-Thomson & Sulman, 2006, Guthrie et al., 2002 , Kurina et al., 2001, Mittermaier et al., 2004,). יותר מ-80% מחולי IBD אשר נמצאים בשלב פעיל של המחלה, סובלים מחרדה מצבית (state anxiety). כ-60% מחולים אלו, סובלים מדיכאון בצמידות למחלתם (Addolorato, Capristo, Stefanini & sbarrini, 1997). Kurina ועמיתיה (2001), אשר ביצעו מחקר רטרוספקטיבי על מאגרי מידע של בתי חולים (nested case-control study), מצאו כי חולי IBD נמצאים בסיכון גבוה להתפרצות אפיזודות דיכאון וחרדה במהלך השנה הראשונה לאבחון מחלתם. כמו כן, נמצא במחקרם ממצא מעניין, אשר מתאר הופעת מצבי חרדה ודיכאון בקרב חולי קוליטיס כיבית טרום אבחון מצבם הרפואי. החוקרים העלו את האפשרות בדבר הקשר בין הפרעות פסיכולוגיות אלו לבין התפתחות מחלת ה-IBD. מנגד, ייתכן כי חולים אלו פיתחו הפרעות חרדה ודיכאון בעקבות מצבם הרפואי המתמשך אשר לא אובחן עדיין. כמו כן, נמצא כי רמות גבוהות של דיכאון נמצאו קשורות לחומרת סימפטומים גבוהה יותר ולאיכות חיים ורמת שביעות רצון מהחיים נמוכים יותר. בנוסף, נמצא כי אחד מכל שישה חולי IBD מדוכאים, מדווח על חשיבה והתעסקות בהתאבדות (Fuller-Thomson & Sulman, 2006).


איכות חיים ובריאות בקרב חולי IBD

בשנים האחרונות החלו מחקרים שונים לבדוק את האופן שבו משפיעה IBD על איכות חיי החולה. בדומה למחלות כרוניות אחרות, יצאו מחקרים אלו מתוך ההנחה כי תהיה פגיעה מסוימת באיכות חיי החולה, הן מהפן האובייקטיבי והן מהפן הסובייקטיבי. למרות שמרבית חולי ה-IBD מנהלים אורך חיים נורמלי עם תוחלת חיים נורמלית, הרי שרבים מן החולים חווים את מחלתם באופן אשר משפיע על חייהם היומיומיים, על עמדותיהם, אמונותיהם ופחדיהם. מחקרים אלו מראים כי רבים מחולי ה-IBD, סובלים מדאגות ופחדים רבים לגבי עתידם ולגבי איכות חייהם. פחדים ודאגות אלו סובבים סביב תחומי איכות חיים שונים, כגון: חומרת מחלתם, תפיסת המחלה מצידם, עתיד והתפתחות המחלה, התמודדות עם התקפים חדשים, השפעת תרופות, חשש מהליכי ניתוח, דאגות לגבי תעסוקה, בעיות מיניות וכו' (Irvine, 2004), .(Janke et al., 2005, Mussel et al., 2004, Petrak et al., 2001). הנתונים מצביעים על כך שבין 70% ל-80% מהחולים במחלת קרוהן וכ-30% מחולי קוליטיס כיבית, יעברו לפחות ניתוח אחד במהלך חייהם (Moskovitz, Maunder, Cohen, McLeod & MacRae2000). נמצא כי קיימות שמונה תגובות דאגה אצל חולי: (1) IBD עייפות וחשש ממחסור באנרגיה; (2) חשש מאיבוד שליטה מצד החולה,(3) חשש מדימוי ותפיסת גוף; (4) חשש מבידוד ופחדים הנוגעים לסיבוכים רפואיים; (5) חשש מהיותם נטל על סביבתם; (6) חשש מאי-מימוש הפוטנציאל הגלום בהם; (7) חשש מתחושות של היותם מלוכלכים; (8) חשש מאי-קבלת מידע מהקהילה הרפואית. נראה כי שילוב בין התחומים השונים שלעיל הנו בעל השפעה על איכות חייהם של חולים אלו (Casati & Toner, 2000, Casati et al., 2000). איכות חייהם של חולי ה-IBD מושפעת במידה רבה משילוב בין גורמים פסיכולוגים ובין קצב ופעילות מחלתם ( Turnbull & Vallis, 1995, Porcelli et al., 1996,). עם זאת, Mussell, Böcker, Nagel & Singer (2004), מצאו כי קיימים עדיין חסכים רבים בהערכה של משתנים פסיכולוגיים שכאלו והשפעתם על דרך ההתמודדות של חולי IBD עם גילוי מחלתם וההתמודדות היומיומית עמה.

קשר גוף נפש על פי סולם הבריאות:

קשר גוף נפש הוא בסיס הרפואה המשולבת, שהיא, שילוב הרפואה המדעית (גוף) עם הרפואה ההוליסטית (נפש). קשר זה הכרחי להתבוננות, אבחון וטיפול, לעליה וירידה בסולם הבריאות, שהוא, כאמור, המאפיין המרכזי ברפואה המשולבת.
את הגוף ניתן לתאר בדרכים שונות: דרך הכאב, דרך העונג, דרך התנוחה, היציבה ושפת הגוף. אנו גם מתארים את נפתולי הנפש ואת מכאובי הנשמה או את השמחה שבה, דרך הגוף.
ביטויים רבים אחרים מבטאים מצב נפשי (רבדים: רוחני, שכלי ורגשי) ולא, בהכרח, מצב גופני. הרפואה ההוליסטית מתייחסת לביטויים האלה במשמעותם הכפולה, "גוף נפש". משפטים שמתארים, לכאורה, בעיה גופנית, לא נשארים רק במשמעות הגופנית, על פי הגישה ההוליסטית, יש להם ביטוי גם ברבדים אחרים.
הגוף אינו ישות נפרדת, הגוף הוא ביטוי של הנפש כמו שהנפש מבטאה את עצמה דרך הגוף. הגוף הוא הבית של הנשמה, מקדש הנשמה. הגוף מספר את סיפור הנפש, הגוף מפטפט ללא הרף, לעיתים הוא גם צועק בקול רם ולעיתים הצעקה היא באמצעות השקט המחריש אוזניים (רייך 1991).
הגוף מבטא את עצמו בדרכים שונות: דרך פעימה, מרכוז, קרקוע, מיקוד, נשימה, החזקה, תנועה, קשרים ויחסים. הגוף מבטא תכנים וגם את מסגרת התכנים – מה ואיך. שפת הגוף היא חדה, אינטואיטיבית, היא חסרת פשרות, ללא מסכות. הגוף חוקר ונובר, הוא נוכח ומשתתף גם כאשר אינו נע. הגוף מבטא את עצמו באמצעות שפת הגוף, שהיא הביטוי של התנאים החברתיים והתרבותיים. הגוף מבטא את עצמו גם דרך תנוחות הגוף, היציבה וההבעה ואלה מבטאים את תפיסות העולם, האמונות וההשפעות החינוכיות. הגוף רושם הכל, כל מצב נפשי נרשם בתווי הגוף, בתנוחות הגוף, בשפת הגוף ובאחיזה של הגוף, הגוף הוא הבית של הנשמה. כאשר אדם לא מרגיש בבית, במובנים רבים, הוא אינו מאוזן, הוא אינו במיטבו. מצב לא מאוזן זה, כאשר הוא נמשך זמן רב, מזמן תקלות ומחלות.

מאפייני סולם הבריאות


סולם הבריאות הוא המאפיין המרכזי של תבנית הרפואההמשלימה המשולבת. הוא נגזר מהחלוקה לרבדים של 32 האינטליגנציות.
סולם הבריאות בנוי מארבעה רבדים, ומתאר את הצרכים המשתנים של האדם, את היכולות שאדם יכול לפתח בכל רובד ואת הצורך לנוע בין הרבדים לצורך איזון. בריאות שלמה אפשרית על ידי איזון בין הצרכים השונים בכל אחד מארבעת הרבדים. על פי חזון הרפואה המשולבת, מספר הרבדים בסולם, התוכן והצרכים המאפיינים כל רובד, וכן הצורך במעבר מרובד לרובד, הם אבני דרך לרפואה שלמה.
הרבדים של סולם הבריאות, מבטאים רצונות מנוגדים ומשלימים המאפיינים צרכים ואתגרים משתנים לחיים מלאים. החלוקה לארבעה משקפת את הקשת השלמה של החיים. חשיבות סולם הבריאות ביכולת לאבחן ולדרג דרכו את ארבעת הרבדים אצל מטופלים, מהרובד החזק לרובד החלש, כדי לתרגל, לאמן, לטפל, או לחזק את הרבדים החלשים.

ארבעת הרבדים של סולם הבריאות
ארגון הבריאות העולמי מגדיר את הבריאות בדרך שאינה מותירה ספק לגבי חשיבות הרבדים השונים המרכיבים את השלם כדרך להשגת רפואה שלמה:
"Health is a state of complete physical, mental, emotional, social, and spiritual well being" (world health organization 1947)
העולם מתחלק לארבעה (חלקים) רבדים - סולם הבריאות. רבדים אלו מבטאים רצונות מנוגדים ומשלימים המאפיינים צרכים ואתגרים משתנים לחיים מלאים.
החלוקה לארבעה משקפת את הקשת השלמה של החיים .
כל אחד מארבעת הרבדים מתחלק למספר חלקים כך שביחד יוצרים 32 אינטליגנציות.
בכל אחת מ- 32 האינטליגנציות קיים הרצון לקבל והרצון לתת . האיזון בין הרצון לקבל ובין הרצון לתת, בורא את הרצון החופשי שהוא כוח החיים (הצ'י). ליצירת רפואה שלמה, מתבקש איזון בין הרצון לקבל והרצון לתת שבכל אינטליגנציה. חוסר איזון בין שני הרצונות לאורך זמן יגרום לכאב, תקלות או מחלות.
המונח "סולם" מתאר "רפואה שלמה", דרך מודל לרפואה המשולבת.
ראשו של סולם הבריאות נמצא באוויר (יסוד אוויר / רובד רוחני), במרכז הסולם נמצאים המים והאש (רבדים: שכלי ורגשי), ובסיס הסולם עומד על הקרקע (יסוד אדמה / רובד גופני).
את הדימוי הזה ניתן לראות גם בסיפור המקראי על חלום יעקב, המציג את הכמיהה של האדם לחיות בשלמות, בכל הרבדים של סולם הבריאות. במובן זה, שכאשר ראשו של הסולם מגיע לשמיים, רגליו ניצבים על הקרקע, כך שה"חולם" יוכל לעלות ולרדת בסולם על פי הרצון החופשי. "ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית פרק כ"ח, י"ב). העליה בסולם דומה לשחייה נגד הזרם. שחיה נגד הזרם תוביל למקור המים (כמו למקור הבעיה). הירידה בסולם דומה לשחייה עם הזרם, הרפיה, כמו עלה בנהר שיודע את דרכו אל הים - אל היעד, אל הייעוד. העליה בסולם מצריכה מאמץ, שינוי גישה, שינוי ערכים ואמונות (רצון לתת).
הירידה בסולם מחייבת חיבור אל שמחת החיים, שמחה כמצפן אל ההצלחות ואל הייעוד (רצון לקבל). במפגש בין הרצון לקבל והרצון לתת, נמצא הרצון החופשי - כוח החיים לשינוי, לאימון, ולריפוי.

הטיפול הטבעי במחלות מעי דלקתיות ( IBD )

כאמור תחום מחלות המעי הדלקתיות נחקר ביותר ועם זאת, עדיין לא נמצא הטיפול שהצליח לרפא באמת את המחלות הללו.על פי הגישה ההוליסטית, שום דבר חיצוני לאדם, פרט לאדם עצמו, לא יכול לרפא מחלות אלו. טיפול הוא משהו שמגיע מבחוץ, אך הריפוי האמיתי יכול להגיע רק מבפנים. המטרה היא לאפשר לאדם להכיר את כוח הריפוי הטמון בכל אחד מאיתנו, להבין את משמעות האחריות שלנו ולצמוח משם.
תרופות המדכאות סימפטומים אינן פותרות את שורש הבעיה . במקרים רבים הן מאפשרות הפוגה עד להתלקחות הבאה , או לחלופין גורמות לתופעות סיסטמיות, ישנן תופעות לוואי שכיחות יותר וחלקן פחות. קיימים היום תרופות עם מינימום תופעות לוואי, אך עדיין מדובר בטיפול מדכא ולא מרפא. אך יש לזכור כי כאשר מדכאים בעיה, הגוף נוטה לגבות מחיר. מכאן, שאין בתרופות תקווה לריפוי אלא רק דיכוי סימפטומטי, ולכן טיפול תרופתי עלול אף למנוע החלמה ספונטנית (כוח הריפוי).

תזונה - הגישה המשלימה

בעת הטיפול בשיטות טבעיות במחלות מעיים דלקתיות, יש לשים לב לתגובתו הקלינית של המטופל. חשוב לעבוד בצמוד לגסטרואנטרולוג או לאנשי מקצוע אחרים בצוות המטפל ולווסת את כמות התרופות וההשלמות התזונתיות בהתאם למצבו של המטופל: הולך ומשתפר או מדרדר.
חשוב כי המטופל יקבע לעצמו את מטרות הטיפול. לדוגמה: הרגשה טובה יותר, הקלה בסימפטומים, טיפול שאינו כולל תרופות כלל. מטופלים שונים יכולים לשאוף להשגת מטרות שונות.

חשיבות התזונה בתהליך הריפוי IBD

לתזונה חשיבות רבה בתהליך הריפוי של מחלות מעי דלקתיות.
תת-תזונה עלולה להופיע במחלות דלקתיות של המעי בעקבות מנגנונים שונים. המתבטאת באיבוד משקל, ברמת אלבומין נמוכה בדם, באנמיה ובמחסור בוויטמינים, במינרלים וביסודות קורט, כמו: ויטמינים מסיסי שומן, ויטמין 12 B , חומצה פולית, ברזל, סידן, אשלגן, מגנזיום, אבץ וסלניום.
עדויות עדכניות מראות כי תמיכה תזונתית, במקביל לתיקון חסרים ברכיבי-תזונה, משפיעות "מבפנים" על ייצור מתווכי דלקת. אי-תקינות תזונתית משתקפת במטופלים עם מחלות מעיים דלקתיות. הערכה של משטר התזונה של המטופל הינה חלק חשוב ביותר בטיפול במחלת מעיים דלקתית.

מנגנונים הפועלים ליצירת תת תזונה

· ירידה בצריכת מזון על רקע חוסר תאבון, בחילה, הגבלות תזונתיות, פחד משלשול ופחד מכאבים בשל חסימות מעי.
· עלייה בחדירות המעי ובהסננה של חלבונים אל חלל המעי, דבר הגורר בעקבותיו ירידה ברמת החלבונים בדם.
· שלשולים מרובים , הגורמים לאובדן מלחים.
· תת ספיגה על רקע פגיעה של המחלה בחלקי מעי נרחבים או בעקבות ניתוח לכריתת חלקי מעי נרחבים. לדוגמא : אם המחלה ממוקמת במעי הדק הסופי ( אילאום ) , הדבר עלול לפגוע בספיגה חוזרת של חומצות מרה, ובעקבות כך תופיע תת ספיגה של שומנים וויטמינים מסיסי שומן. כמו כן במצב כזה עלולה להיות תת - ספיגה של ויטמין B12.
· תת ספיגה על רקע טיפול תרופתי, לדוגמא: סטרואידים המעכבים את ספיגת הסידן ומורידים את רמת האשלגן וסאלאזופירין, דבר שעלול לספיגה לקויה של חומצה פולית.
· מצב תזונתי ירוד עלול לגרום לירידה בתפקוד המערכת החיסונית, לעלייה התחלואה בעקבות ניתוחים, לקושי בריפוי פיסטולות ופצעים ולירידה בתפקוד מערכת העיכול כולה. הנזקים האפשריים הללו ממחישים את החשיבות של מעקב תזונתי רציף לתיקון החסרים התזונתיים.

נקודות מרכזיות בטיפול משלים בחולי IBD:

1. יש להימנע מכל מזון אלרגני או חומר אלרגני אחר אשר אובחן בשיטות הבדיקה השונות.
2. יש להגביל צריכת סוכר פשוט וסוגים שונים של שומן.
3. יש להפחית צריכת בשר בקר - מזונות אלה מכילים חומצה ארכידונית (המהווה חומר מוצא של הגורם הדלקתי-פרוסטגלנדין PGE2 ), הגורמת להחרפה של מצב הדלקת.
4. למטופלים הסובלים מסימפטומים התואמים סימפטומים של קנדידה יש להתאים משטר תזונתי קפדני ללא שמרים ולא סוכרים פשוטים.
5. כאשר סובל המטופל מאובדן משקל או הגברה של הסימפטומים הגסטרואנטרולוגים, יש
לשקול תוספת של הזנה דרך הוריד. במצבים אלה חשוב להוסיף ויטמינים, חומצות אמינו
ונוגדי-חמצון.
6. מתן השלמה של תוספי-תזונה.

תוספי מזון

היות ותוספי ויטמינים ומינרלים בצורה הסינטטית שלהם היא הכרחית. רמת הספיגה בחולים ב - IBD אינה במיטבה ותוספי ויטמינים וברזל עלולים לא להיספג או אף להזיק.

המטרה היא לאפשר לגוף לחזור לאיזון, לטפל בדלקת, לשפר את הספיגה ולהחזיר את מערכת העיכול לתפקוד תקין.

פרוביוטיקה
תשומת לב מיוחדת יש להקדיש למצבה של פלורת מערכת העיכול. תכשירים פרוביוטיים המכילים לקטובצילוס וביפידו-בקטריום, עוזרים בשמירה על פלורה תקינה של המעיים. מחקרים מראים כי בטיפול משולב הכולל: פרוביוטיקה, ל-גלוטמין ותמצית אלו-וורה, מוגברת הפרשתו של IgA, שרמתו נמוכה פעמים רבים בקרב חולי IBD. מתן השלמה פרוביוטית מסדיר פעילות מעיים והפרעות עיכול.

ל-גלוטמין
להפחתת חדירות המעי ניתן להשתמש ב-ל-גלוטמין. הגלוטמין משתתף במנגנון ייצור האנרגיה (ATP) בתא, מגביר היווצרותם של תאי מערכת החיסון ובכך משפר את תפקוד מחסום המעי.
מתן השלמה של גלוטמין מעלה את רמות הגלוטמין במעי, המגן מפני נזק חמצוני ומעניק השפעה אנטי-סרטנית. מחקרים מראים כי כאשר נתנו גלוטמין לחולי IBD, אובחנה עלייה במשקלם וחל שיפור בחדירות המעי.

אבץ
נמצא כי חולי IBD סובלים מרמות נמוכות של אבץ הנובעות מצריכה נמוכה, ירידה בספיגה, איבוד מוגבר ועלייה בדרישות המטבוליזם. ירידה ברמות האבץ קשורה בהאטת תהליכי ריפוי והחלמה של פצעים, ירידה ביכולת החיסונית ואנורקסיה. חוקרים מציעים לתת השלמות אבץ דרך הוריד, על-מנת להגיע לרמות מספיקות בגוף. מינרלים חיוניים נוספים העלולים להיות חסרים במחלות מעיים דלקתיות הם: מגנזיום, סידן ואשלגן. מינרלים אלה מגנים גם מפני אוסטיאופורוזיס, מחלה ששכיחותה עולה בקרב חולים המטופלים בסטרואידים.

חומצות שומן מסוג אומגה 3
מחקרים הראו כי חומצות שומן רב בלתי-רוויות מסוג אומגה 3 (המצויות בעיקר בדגי הים הצפוני העמוק) הניתנות בצורה מרוכזת כתוספי-תזונה, עוזרות בהפחתה של התגובה הדלקתית. חוקרים סבורים כי הגדלת הכמות היחסית של חומצות שומן מסוג אומגה 3 בתפריט לעומת חומצות שומן מסוג אומגה 6, מקטינה את ייצור הלויקוטריאן LTB4, שמקורו בחומצות שומן מסוג אומגה 6 ומשתתף בהגברת תופעות הדלקת הכיבית של המעי הגס. (לויקטוריאנים הן תרכובות הבנויות משרשראות של אטומי פחמן, מיוצרות בגוף מחומצות השומן החיוניות, פועלות כ"הורמונים מקומיים" ומשתתפות, בין השאר, בתגובה הדלקתית).

נוגדי-חימצון
במחלות מעיים דלקתיות קיים ייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים. יסודות קורט הם רכיבים חיוניים למבנה של נוגדי-חמצון ועל-כן, עלול חסר ביסודות קורט להקטין את השפעתם המגנה של נוגדי-חמצון. רמותיהם של יסודות הקורט יורדות בקרב חולים במחלות מעיים דלקתיות. עלייה ברמות של תרכובות חמצן פעיל, במקביל לירידה ברמותיהם של נחושת, אבץ וסופר אוקסיד דיסמוטאז (SOD), נמצאו הן בחולי קוליטיס כיבי והן בחולי קרוהן.

סטרס חמצוני עלול לתרום לעלייה בשכיחותם של מקרי סרטן המעי הגס (Colonic carcinoma).
ירידה ברמות ויטמין C ונוגדי-חמצון אחרים (ויטמין E, גלוטתיון ו- (ubiquinone נותנת הסבר הגיוני מוצק לשימוש בהשלמות של נוגדי-חמצון בחולי IBD. עלייה של 30% בשכיחות המצטברת להתפתחותו סרטן במעי הגס והישר ניכרת בחולים הסובלים ממחלת מעיים דלקתית מעל 35 שנה. רכיבים כמו: ויטמין E, בטא-קרוטן, כורכומנואידים, חומצה פולית, גלוטתיון וסלניום יכולים להפחית סבירות זו להתפתחותו של סרטן.

חדירות המעי: מעי דולף קשור בשכיחות של אלרגיה למזון ועליה בספיגת רעלנים מהמעי. הגישה התזונתית בנושא חדירות המעי הינה תזונת אלימינציה, תזונה אלמנטלית או תזונה מחזורית והכוונה למזונות המכילים חומרים (למשל קוורציטין) ותוספים, המאפשרים ייצוב של רירית תאי המעי על ידי הקטנת חדירותם.

דיאטה אלמנטלית הוכיחה את עצמה כתחליף בטוח ולא רעיל לקורטיקוסטרואידים. הדיאטה מבוססת על מוצר סינטטי המכיל את כל אבות המזון בצורה מפורקת לאבני היסוד שלהם המוכנים לספיגה, ומקלים בכל על העיכול. הפורמולה בדרך כלל מכילה כמות גבוהה של חלבון רובו בצורת דיפפטידים וחומצות אמינו חופשיות. דיאטה זו יעילה כטיפול ראשוני בהתקף חריף, היא מאפשרת מנוחה למעי, מורידה את החדירות שלו ואת הדלקת ומאפשרת בנייה מחודשת של הרירית הפגועה.
לעיתים יש צורך באשפוז כדי שהיא תבוצע כהלכה. החיסרון של דיאטה זו הוא הישנות המחלה עם החזרה לתזונה רגילה.

דיאטת אלימינציה היא דבר נפלא,היא לא קלה כלל לביצוע אך מתגמלת מאוד את המתמיד בה. מחקרים הראו שדיאטה זו היא האמצעי העיקרי לטיפול במחלות מעי דלקתיות כרוניות.
המזונות מהם נרצה להימנע הכי הרבה ולאורך תקופה ממושכת הם חיטה ומוצריה ומוצרי חלב. בשלב התפרצות המחלה נמנעים ממזונות בעלי תכולת סיבים גבוהה על מנת לא לגרות את המעי.

צמחי מרפא:

צמחים אסטריג'נטים המכווצים: מקטינים הפרשות ומשפרים את יכולות ההחלמה של הרקמה.
צמחים מוצילגים: הם צמחים מרככים ומרגיעים את הריריות הפגועות והמודלקות במעי.
צמחים אנטי בקטריאליים, אנטי פטרייטים: נמצא שפלורת חולי IBD מכילה כמות גדולה יותר של בקטריות וקנדידה. לכן ניתן לעשות שימוש בצמחים עם פעילות אנטי-בקטריאלית , תוך כדי תזונה מיוחדת למצבים אלו ושיקום פלורת החיידקים הידידותיים במעי.
צמחים אנטי-דלקתיים: צמחים המחזקים את מערכת החיסון, צמחים אנטי-ויראליים, צמחים מחזקים, מזינים ותומכים (פיזית ונפשית). כל מקרה נלקח לגופו, הטיפול מותאם ספציפית לכל אדם על פי קריטריונים רבים ועל פי האלמנטים הבולטים יותר והשלב בו הוא נמצא.

אסטרטגיה טיפולית ל-IBD- בגישה נטורופתית

1. טיפול בשלשול הכרוני - שיפור בספיגת חומרי מזון במטרה לאפשר למערכת העיכול ולגוף לחזור לאיזון אופטימאלי.
2. התייחסות למצב הדלקתי- הורדת מזונות יוצרי דלקת והעשרת מזונות נוגדי דלקת
3. שיקום פלורת המעיים
4. שיקום ריריות המעיים
5. טיפול בנושא האלרגיה למזון\תזונה היפו אלרגנית - אלימינציה של מזונות
6. תמיכה כללית פיזית ונפשית. אלה נעשים על ידי תזונה ותוספים מיוחדים, צמחי מרפא וטיפולי גוף-נפש כגון דמיון מודרך\קבוצות תמיכה וכו'
7. איזון וחיזוק מערכת החיסון .
 
כל נושא הטיפול התזונתי במחלות אלו הוא עניין של ניסוי וטעייה מאחר וכל אדם מגיב אחרת.
למשל, אורז נחשב לדגן מספר אחד בבעיות עיכול, במקרה זה אורז מלא עלול לגרות יתר על המידה את המערכת בשל תכולת הסיבים ולכן נעדיף אורז בסמטי העשיר בהרכבו. יש אנשים שיגיבו נפלא ויש כאלה שזה עלול להחמיר את מספר היציאות.
לכן יש להתאים את התפריט בצורה אינדיבידואלית לאדם ובהתאם לסימפטומים הנלווים, תוכנית אשר תספק את חומרי הגלם הבסיסים על מנת למגר את תדירות היציאות ,לשפר את הרגשתו של המטופל ולהביא את הגוף ומערכת העיכול לתפקוד אופטימאלי, כחלק מהתוכנית התזונתית, בגישה מסורתית ואף ללא תרופות המפתחות תלות.(תוכנית ריפוי בתזונה בשלבים שונים של המחלה )
 
הערה: ישנם מזונות נוספים שיש להימנע מהם כגון מזונות או משקאות המכילים קפאין, סוכר, ממתקים, שוקולד המפחיתים משמעותית את תפקוד מערכת החיסון על ידי הפחתת תנועתיות של כדוריות הדם הלבנות. (על פי טבלה מותר אסור מותאמת) .
 
סיכום:
דנו בהיבטים שונים ובגישות תזונתיות אפשריות לטיפול במחלות מעי דלקתיות. החוכמה סביב ריפוי בעזרת תזונה היא דבר אדיר בעל עוצמה מדהימה הידועה במשך אלפי שנים עוד מתקופתו של הרמב"ם ואף לפני כן.
רפואת גוף נפש מתמקדת ביחס בין הנפש לגוף ובהשפעה ההדדית ביניהם. ישנה חשיבות גדולה להשפעה של העולם הפנימי שלנו על מצבנו הגופני ולהפך. רגשות, מחשבות, אמונות, דעות, דפוסי התנהגות, משברים ולחצים, כל אלה משפיעים על הפיזיולוגיה. עובדה זו מוכחת היום מחקרית כפי שסוקר כאן.
צער, דיכאון, פחד ופאניקה מדכאים את תגובת החיסון של הגוף, לעומת זאת, צחוק, אהבה, תקווה וקבלה עצמית עוזרים לריפוי. אושר היא אחת התרופות העוצמתיות ביותר הקיימות.
שחרור והבאה לאיזון של רגשות כגון תרעומת, אשמה, בושה, כעסים ושנאה עצמית יכול להוריד נטל גדול ולאפשר לריפוי לתפוס מקום.
כאמור לרפואת גוף-נפש יכולת להשתמש בכלים המאפשרים תובנות, התמודדות טובה יותר, יצירת פתח לשינוי מהותי, התבוננות והסתכלות מנקודות מבט אחרות, פתיחות, הקשבה, מודעות, נוכחות, חמלה וקבלה.

 ויויאן דנינו נטורופתית N.D
 

1. Addolorato, G., Capristo, E., Stefanini, G. F. & Gasbarrini, G. (1997). Inflammatory bowel disease: a study of the association between anxiety and depression, physical morbidity, and nutritional status. Scand J Gastroenterol, 32, 1013-1021.

2. Casati, J. & Toner, B. B. (2000). Psychosocial aspects of inflammatory bowel disease. Biomedicine & pharmacotherapy, 54, 388-393.

3.Danese, S., Sans, M. & Fiocchi, C., (2004). Inflammatory bowel disease the: role of environmental factors. Autoimmunity Reviews, 3, 394-400.

4. Dudley-Brown, S. (2002). Prevention of psychological distress in persons with inflammatory bowel disease. Issues in Mental Health Nursing, 23, 403-422.

5. Irvine, E. J. (2004). Review article: Patients' fears and unmet needs in inflammatory bowel disease. Alimentary pharmacology & therapeutics, 20(4), 54-59.

6. Kurina, L. M., Goldacre, M. J., Yeates, D. & Gill, L. E. (2001). Depression and anxiety in people with inflammatory bowel disease. Journal of epidemiology and community health, 55, 716-720.

7. Mittermaier, C., Dejaco, C., Waldhoer, T., Oefferlbauer-Ernst, A., Miehsler, W., Beier, M., Tillinger, W., Gangl, A. & Moser, G. (2004). Impact of depressive mood on relapse in patients with inflammatory bowel disease: A prospective 18-month follow-up study. Psychosomatic Medicine, 66, 79-84.

8. Sewitch, M. J., Abrhamowicz, M., Bitton, A., Daly, D., Wild, G. E., Cohen, A., Katz, S., Szego, P. L. & Dobkin, P. L. (2001). Psychological distress, social support, and disease activity in patiebts with inflammatory disease. The American Journal of Gastroenterology, 96(5), 1470-1479.


 
גרסה להדפסה   |   שלח לחבר   |   לארכיון מאמרים
 
 אנציקלופדיה רפואית
עם המלצות לריפוי עצמי
 
 בריאות | אודות MedPortal | תקנון | קישורים | שותפים | הרשמת חברים | הרשמת רופאים ומטפלים | כניסת חברים | צור קשר | שיתופי פעולה