אודות MedPortal  הרשמה לחדשות MedPortal  תקנון  שאלות נפוצות  צור קשר

 נבחרי MedPortal
רפאל רוזנסקי
רפואה סינית .

רוצה להופיע כאן?
(אנציקלופדיה) מערכת העצבים, נוירולוגיה > אפילפסיה - שאלות ותשובות

תשובות לשאלות נפוצות בנושאי אפילפסיה


25.01.09
תשובות לשאלות נפוצות בנושאי אפילפסיה

הערה: דף זה מכיל מידע כללי אודות אפילפסיה והאמור בו אינו בבחינת ייעוץ רפואי. בכל מקרה של חשש לאפילפסיה אצל אדם מסויים עליו להוועץ ברופא בקשר למצבו ולגבי קבלת טיפול רפואי הולם.
הדף כתוב בלשון זכר ונקבה לחלופין כי כך יאה וכדי להדגיש שהנאמר בו נכון לגבי שני המינים.

מידע כללי
1. מהי אפילפסיה?
2. מה פירוש המלה אפילפסיה?
3. מתי התגלתה האפילפסיה?
4. האם יש תרופה לאפילפסיה?
5. האם אפילפסיה יכולה להיות מדבקת?
 
נשים עם אפילפסיה
6. לאיזה אנשים יש אפילפסיה?
7. לכמה אנשים יש אפילפסיה?
8. האם הרגישות לאפילפסיה גבוהה יותר בגיל מסויים?
 
אפילפסיה והתקפים  
9. מה ההבדל בין התקפים לבין אפילפסיה?
10. מה עלי לעשות במקרה שקיבלתי התקף בודד?
11. מה עלי לעשות אם אני חושש שיש לי התקפים?
12. כיצד ניתן להזהר מפני התקפים?
13. מהי אאורה?
 
סוגי התקפים
14. איזה סוגי התקפים מוכרים?
15. מהו ההבדל בין התקפים חלקיים וכלליים?
16. מה מאפיין התקפים חלקיים?
17. מהם התקפים חלקיים מורכבים?
18. מהם התקפי התנתקות (Absence)?
19. מהם התקפים מסוג טוני-קלוני?
20. איזה סוגי התקפים אחרים מוכרים?
21. מהם התקפי סטטוס?
22. מהם התקפים מדומים?
23. כיצד ניתן להבחין בין התקפים מדומים לאמיתיים?
24. האם התקפים יכולים לקרות לאדם שאין לו אפילפסיה?
25.האם דברים מסויימיים מעוררים התקפים?
26.מהי התחושה בעת התקף?
27.כמה זמן נמשך התקף?
28. האם יש מקרים של "אפילפסיה קלה"?
 
סיבות וגורמים
29. מה גורם לאפילפסיה?
30. האם אפילפסיה מועברת בתורשה?
31. האם אפילפסיה נגרמת ע"י וירוס?
32. האם רמת סוכר נמוכה בדם יכולה לגרום לאפילפסיה?
33. האם ממתיקים מלאכותיים יכולים לגרום לאפילפסיה?
34. האם סמים יכולים לגרום לאפילפסיה?
 
איבחון
35. כיצד מאבחנים אפילפסיה?
36. איזה סוג של רופאים יכולים לאבחן ולטפל באפילפסיה?
37. האם בדיקת א.א.ג. יכולה לתת תוצאות שגויות?
38. האם יש מצבים המאובחנים בטעות כאפילפסיה?
39. האם לבני יש התקפי התנתקות או שהוא סתם חולם בהקיץ?
40. האם התקף יכול להתרחש מבלי שיחושו בו?
 
בקשר לטיפול
41. כיצד מטפלים באפילפסיה?
42. האם אפילפסיה יכולה לגרום למוות?
43. מהי הדיאטה הקטגונית?
 
לחיות עם אפילפסיה
44. האם אנשים עם אפילפסיה צריכים להמשיך לקחת תרופות במהלך כל חייהם?
45. האם אנשים עם אפילפסיה חייבים לקחת תרופות מדי יום?
46. האם מותר לקחת תרופות אחרות יחד עם תרופות אנטי-אפילפטיות?
47. באיזה מצבים עלי לפנות לרופא?
48. האם צריכת אלכוהול מותרת לאנשים עם אפילפסיה?
49. כיצד משפיעה אפילפסיה על הריון?
50. האם מי שההתקפים שלו נמצאים תחת שליטה רשאי לנהוג?
 
אפילפסיה ונהיגה
51. אני רוצה לקבל רישיון נהיגה - מה עלי לעשות?
52. מה עלי לעשות אם חוויתי התקף לאחר שהונפק לי רישיון?
53. עברה שנה מאז שנשלל רישיוני - האם המרב"ד יחזיר לי את הרישיון?
54. מהו הסכום שיש לשלם עבור בדיקה או וועדה רפואית מטעם המכון הרפואי
לבטיחות בדרכים?

אפילפסיה וגיוס לצה"ל
55. בקרוב אתגייס לצה"ל - מה ההשפעה של האפילפסיה על הפרופיל הצבאי ועל אופי התפקיד?


אפילפסיה היא מצב נוירולוגי הגורם מעת לעת להפרעה בפעילותו החשמלית של המוח. פעילות תקינה של המוח מתאפשרת בעזרת מיליוני דחפים חשמליים זעירים המועברים מתאי עצב במוח לכל חלקי הגוף. במצב של אפילפסיה, ייתכנו הפרעות בדגם פעולה זה, וקטיעתו הפתאומית ע"י התפרצויות של דחפים חשמליים חזקים בהרבה מן הרגילים, שבכוחם לגרום לאבדן הכרה, או להשפיע על התנועות והתחושות. שינויים חשמליים אלה קרויים "התקף אפילפטי". ההתפרצות החשמלית יכולה להתרחש באזור אחד של המוח, ואז יהיה זה "התקף חלקי", או במוח כולו, ("התקף כולל"). המוח אינו יכול לחזור לפעילות רגילה עד שההתפרצויות החשמליות נרגעות.
התנאים הגורמים למצב מוחי זה יכולים להיות קיימים מאז הלידה, או להתפתח במהלך החיים כתוצאה מפציעה, זיהום, מחלה, מבנה לקוי של המוח, חשיפה לרעלים או גורמים אחרים שעדיין אינם מובנים. מחלות רבות או פציעות קשות יכולות לפגוע במוח ולגרום להתקף יחיד. כשההתקפים ממשיכים להתרחש מסיבה לא ידועה, או כשהגורם להם אינו ניתן לתיקון, זהו מצב של אפילפסיה. אפילפסיה יכולה להופיע אצל בני כל גיל, מין וגזע. היא פוגעת גם בבעלי חיים מסויימים, כולל כלבים, חתולים, ארנבות ועכברים.
 
המלה אפילפסיה לקוחה מיוונית ומשמעותה להיות נשלט, מותקף, לכוד. בעת העתיקה האמינו אנשים שמקור ההתקפים הוא בשד המשתלט על גופו של האדם והאפילפסיה נחשבה גם למחלה קדושה. זהו הרקע לאמונות ולפחדים הקשורים לאפילפסיה גם בימינו ומקשים על אנשים עם אפילפסיה לנהל חיים תקינים.
 
אפילפסיה היא ההפרעה המוחית העתיקה ביותר המוכרת וניתן למצוא את עקבותיה כבר בכתבים יווניים מלפני כארבעת אלפים שנה. עם זאת רק באמצע המאה ה 19 החלו לחקור אותה ביסודיות.
 
לאפילפסיה עצמה אין "תרופה" במובן הרגיל, כזו הפותרת את הבעיה באופן כולל וסופי, אך טיפול תרופתי יכול במקרים רבים להפחית את מספר ההתקפים או להקל על חומרתם. סוגים אחדים של אפילפסיה מתקיימים רק אצל ילדים והם נעלמים כשהילד מתבגר. במקרים אחדים יש ריפוי ספונטני של אפילפסיה ולעתים ניתן לרפא את התופעה באופן מוחלט ע"י ניתוח שבמהלכו מוסר מוקד ההתקפים מן המוח.
 
לא! אפילפסיה אינה מדבקת בשום מקרה. אי אפשר לקבל אפילפסיה מאדם אחר, כפי שהיא אפשר להעביר לו אותה.

אנשים עם אפילפסיה

לכל אדם יש סף רגישות להתקפים, ובהתקיים תנאים מסויימים כגון, פציעת ראש, גידול, פגיעה במוח, הרעלות או מחלות מסויימות, שבץ מוחי וכן גורמים נוספים, יכול כל אחד – ללא הבדל מיו, גזע או גיל, לקבל התקפים.
 
אפילפסיה היא הרבה יותר נפוצה מכפי שרוב האנשים משערים. האומדנים המקובלים קובעים שלמעט יותר מאחוז אחד מן האוכלוסיה יש אפילךפסיה בדרגת קושי כזו או אחרת במהלך חייהם (כ 60,000 אנשים בישראל). נתון זה תקף לגבי רוב העולם, אך ישנן קבוצות אוכלוסיה מסויימות שבהן השיעור גבוה יותר. כך למשל, בטנזניה הוא מגיע לכדי ארבעה אחוזים, כנראה בשל ליקוי גנטי המוריד את סף הרגישות להתקפים.
 
אפילפסיה יכולה לפגוע בכל אחד. סוגים מסויימים של אפילפסיה נפוצים יותר אצל ילדים ואחרים נפוצים יותר אצל אנשים בגיל מבוגר. אצל מרבית אלה המפתחים אפילפסיה במהלך ילדותם פוחתים תדירותם ועצמתם של ההתקפים במהלך השנים, עד להעלמות מוחלטת של האפילפסיה במקרים רבים (כמחצית מן המקרים שהתפתחו לפני גיל עשר).
 
אפילפסיה והתקפים
 
התקפים הנם הסימפטומים למצב של אפילפסיה, המוגדת לעיל כגורם לנטייתו של המוח להפיק התפרצויות חשמליות פתאומיות המשבשות את פעילותו הסדירה. התקף בודד אינו מחייב כי מי שלקה בו סובל מאפילפסיה. חום גבוה, פציעת ראש, מחסור בחמצן ומספר גורמים אחרים עלולים לגרום להתקף יחיד. אפילפסיה, לעומת זאת, היא גורם המשפיע על המערכת המורכבת של התנהגותו החשמלית של המוח והופכת אותו מועד להתקפים נישנים.
 
במקרה של התקף בודד, בכל גיל, יש לפנות לרופא כדי שיעריך אם יש צורך בטיפול בתרופות מונעות התקפים, או שעדיף להמתין להתקף שני. הגורם החשוב ביותר בהחלטה אם להתחיל בטיפול תרופתי הוא הסיכוי להתקפים עתידיים. רופאים בוחנים את ההתקף הראשון וכן את הגיל, ההיסטוריה המשפחתית והסיבות האפשריות להתקף כדי להעריך את מידת הסבירות של התקפים חוזרים. נושאים חוץ-רפואיים, כגון הפסקת נהיגה או השפעה על העבודה נשקלים אף הם.
 
אם אתה חושב שלך או לאחד מבני משפחתך יש התקפים אפילפטיים עליך לדווח על כך לרופאה ולתאר לה בצורה מפורטת את הסימנים. עליך לעקוב במדויק אחר תכיפות הארועים, אופיים והשעה ביום שבה הם מתרחשים. מידע זה יסייע לרופאה להחליט אם התופעה המתוארת היא אכן אפילפסיה.
 
הדרך לשלוט בהתקפים היא נטילת תרופות, שמירה על שינה סדירה, המנעות ממתח ושמירה על קשר קבוע עם הרופא. יש לדעת ששמירה קפדנית על כל רשימת ההוראות, ואף נוספות, אינה מעניקה בטחון מוחלט בפני התקפים.
 
לפני תחילת ההתקף חוות חלק מן החולות תחושה מוזרה היכולה להתבטא בשינוי חום הגוף, מתח, צליל, טעם או ריח או תחושות אחרות שמקורם פנימי, המשתנות מאדם לאדם, ושניתן להתייחס אליהן כאל אות אזהרה מפני התקף מתקרב. טווח הזמן שבין האאורה להתפרצות ההתקף גם הוא משתנה ובמקרים מסויימים יכולה להתרחש אאורה מבלי להיות מלווה בהתקף, או אף להחשב, בפני עצמה לסוג של התקף חלקי פשוט.

סוגי התקפים

ישנם סוגים רבים של התקפים, הנבחנים זה מזה באפיים ותדירותם ומשתנים גם מאדם לאדם. במהלך השנים נעשו נסיונות אחדים להגדיר את סוגי ההתקפים עפ"י קבוצות ומספר שיטות הונהגו לשם כך. שיטת המיון המסורתית הבחינה בין שני סוגים עקריים של התקפים, "grand mal " ו"petit mal" ("מחלה גדולה" ו"מחלה קטנה" בצרפתית), אך היא נדחקת בשנים האחרונות בפני שיטת מיון מודרנית יותר, המבחינה גם היא בין שני סוגי התקפים עיקריים, "חלקיים" ("partial") וכלליים ("generalized") אך מוסיפה ומחלקת אותם לתת קבוצות ולתת-תת קבוצות. החלוקה החדשה אמורה לתת בידי הרופאים כלים מדוייקים ויעילים יותר לזיהוי מקור האפילפסיה ולטיפול בה.
 
ההבחנה בין התקפים חלקיים וכלליים היא החלק החשוב ביותר בשיטת המיון המודרנית. אם ההתפרצות החשמלית במוח מוגבלת לאיזור מסויים, הרי שמדובר בהתקף חלקי. כשההתפרצות החשמלית מקיפה את המוח כולו, זהו התקף כללי. מיון בסיסי זה הולך ומתפצל בהמשך עד ליותר משלושים סוגים של תת התקפים.
 
התקפים חלקיים (שנקראו בעבר התקפים פוקאליים) מתאפיינים בשורת תחושות או תגובות מוזרות לגירויים בלתי קיימים לכאורה. בין יתר הסימפטומים שלהם ניתן למנות תנועות פתאומיות, קופצניות, של אברים שונים, הפרעות שמיעה וראייה, בחילות ותחושת פחד. בסוג כזה של התקפים אין פגיעה בהכרה ובמקרים שבהם הם מלווים בהתקף נוסף, קשה יותר, מתייחסים אליהם כאל אאורה.
 
התקפים חלקיים מורכבים (שנקראו בעבר התקפים פסיכומוטוריים או התקפים אונתיים), מאופיינים ע"י תנועתיות רבה ומגיעים לעתים לאבדן הכרה. התקפים מסוג זה מתאפיינים בהתנהגות מבולבלת כמו הליכה עצבנית ללא מטרה, סיבובי ראש פתאומיים, משיכת הבגדים ותנועות אוטומתיות אחרות. אצל ילדים יכול התקף מסוג זה להיות מאופיין בבהייה ובמצמוצי שפתיים ולכן נוטים לבלבל אותו לעתים עם התקפי התנתקות (absence seizures), שפירוט לגביהם נמצא בהמשך.
 
התקפי התנתקות כלליים (שנקראו בעבר Petit Mal - מחלה קטנה), מתאפיינת בקטעים רגעיים של התנתקות מן המציאות (כל התקף נמשך שניות ספורות, אך ייתכנו מקרים של מספר התקפים בשעה). במהלך ההתקף נוטה החולה לבהות בחלל ולעתים עינין מתגלגלות כלפי מעלה. בד"כ אין אאורה לפני התקפים מסוג זה וניתן לחזור לפעילות רגילה מייד עם שוך ההתקף. התקפים כאלה שכיחים בעיקר אצל ילדים ובמקרים רבים הם נעלמים בגיל ההתבגרות. במקרים נדירים הם הופכים לסוג אחר, קשה יותר, של התקף אך כהתקפי התנתקות ממש הם אינם מוכרים כמעט אצל מבוגים.
 
התקפים מסוג tonic-clonic (שנקראו בעבר "גראנד מאל" – מחלה גדולה), הנם התקף התכווצות כללי המורכב משני שלבים. בשלב הטוני מאבד החולה את הכרתו, נופל וגופו מתקשח. בשלב הקלוני מתחיל הגוף לפרפר ולהתנועע. עם שוך ההתקף שבה ההכרה באיטיות. במקרים שההתקף הטוני-קלוני מתחיל כהתקף מקומי קודמת לו לעתים אאורה. התקפים כאלה נקראים גם כלליים משניים.
 
אפילפסיה רולנדית שפירה (benign rlandic epilepsy) הנה תופעה אפילפטית המתרחשת אצל ילדים צעירים, עד גיל העשרה לכל המאוחר וסימניה הם הגרת ריר ועוויתות של הפה. התקפים מסוג זה מתרחשים כמעט תמיד בשעות הלילה.
אפילפסיה עוויתית בצעירים (juvenile myoclonic epilepsy) מאופינת בהתקפים המתחילים בילדות או בגיל ההתבגרות. אלה הם התקפי עוויתות קשים או התקפים מסוג טוני קלוני המתרחשים בבוקר, בשעה-שעתיים שלאחר ההשכמה. שינה בלתי מספיקה וצריכת אלכוהול וקפה (לעתים נדירות) יכולות לגרום להתעוררות התקפים מסוג זה.
 
סטטוס אפילפטיקוס (Status epilepticus) הוא המושג המתאר התקפים חוזרים ונשנים מבלי שהחולה שב להכרתו בין ההתקפים. זהו מצב חרום רפואי שכן התמשכות ארוע מסוג זה יכולה לסכן את החיים או לגרום לנזק מוחי. יש לנקוט בצעדים להבאת החולה לטיפול רפואי במהירות המירבית.
 
התקפים מדומים (Pseuedoseizures) הנם נפוצים למדי ויכולים להתרחש אצל נשים הסובלות מאפילפסיה ואצל כאלה שאינן חולות בה. ההתקפים נגרמים בשל צורך מודע או בלתי מודע בתשומת לב. ההתקפים מתחילים בנשימות מהירות הנגרמות כתוצאה ממתח נפשי, ציפייה או כאב. הנשימות המהירות גורמות להצטברות של פחמן דו חמצני בגוף היכול, בהגיעו לרמה מסויימת, לגרום לרעידות והתכווצויות הדומות לאלה הנגרמות בשעת התקף אפילפסיה. הטיפול הנכון בהתקפים מדומים הוא להרגיע את החולה ולסייע לה להחזיר את הנשימה לקצב הרגיל. כדאי גם לעקוב אחר הגורמים הנפשיים והרגשיים הגורמים לתופעה.
 
ההבחנה בין התקפים מדומים לאמיתיים נעשית ע"י אופי ההתקפים והסימפטומים שלהם, אך היא אינה פשוטה. התקפים אמיתיים נגרמים כתוצאה מאופי הפעילות החשמלית במוח, בעוד שהתקפים מדומים נגרמים ע"י רצון, מודע או שאינו מודע, ביותר תשומת לב. לפיכך מדידת הפעילות החשמליתשל המוח בעזרת מכשיר א.א.ג. או מיכשור דומה הנה חשובה לקביעת מהות ההתקף. בנוסף לכך, התקפים מדומים אינם מלווים בדרך כלל בתחושות העייפות, הבלבול והבחילה המלוות התקפים אמיתיים. חשוב לזכור שהתקפים מדומים יכולים להתרחש גם אצל אנשים הסובלים מהתקפים אמיתיים.
 
אפילפסיה היא מצב כרוני של התקפים חוזרים המתרחשים ללא גירוי חיצוני. התקפים בודדים והתקפים הנגרמים כתוצאה מגרוי חיצוני ספציפי (כגון שימוש באלכוהול או סמים), אינם אפילפסיה. ההבדל בינם להתקפים אפילפטיים של ממש הוא בכך שאין בעקבותיהם סימנים לפעילות חשמלית בלתי סדירה במוח והם אינם קורים באופן קבוע. בין הגורמים להתקפים לא אפילפטיים ניתן למנות: רמת סוכר נמוכה בדם, התעלפויות, מחלות לב
שבץ מוחי, מיגרנות, כלי דם חסומים ומצבי לחץ וחרדה.
 
גורמים מסויימים, חיצוניים ופנימיים יכולים להנמיך את סף הרגישות להתקפים. בין אלה ניתן למנות אורות מהבהבים (המשפיעים בעיקר, אך לא רק, על ילדים עם אפילפסיה) מעבר פתאומי מחושך לאור או להיפך, צלילים חזקים או מונוטוניים.תוספי מזון מסויימים ותרופות הנלקחות ללא מרשם עלולים להפריע לפעילותן של תרופות נגד התקפים ולעורר אותם עקב כך. אלכוהול גורם להנמכת סף הרגישות להתקפים.גורמים נוספים היכולים להשפיע לרעה הם מחסור בשינה, שינויים באיזון הכימי של הגוף, חום גבוה והתרגשות. אנשים עם אפילפסיה ייטיבו לעשות עם ילמדו להכיר את גורמי הרגישות המיוחדים להם כדי להמנע מהם.
 
התשובה לשאלה זו תלויה בסוג האפילפסיה שבה מדובר. התחושות הקשורות בדרך כלל להתקפים כוללות חוסר ביטחון, פחד, עייפות נפשית ופיזית, בלבול ואבדן זיכרון. התקפים מסויימים יכולים לגרום לתופעות של עיוות
השמיעה והראיה. במקרה של אבדן הכרה אין כמובן תחושה כלל. בחלק מן ההתקפים יש תחושה מוקדמת של אאורה היכולה להתבטא בצורות שונות.
 
גם התשובה לשאלה זו תלויה בסוג ההתקף והיא יכולה לנוע בין מספר שניות למספר דקות. במקרים נדירים יכול התקף להמשך גם שעות. התקפים מסוג טוני-קלוני נמשכים בד"כ בין דקה לשבע דקות. התקפי התנתקות נמשכים בד"כ מספר שניות ואילו התקפים מסוג חלקי מורכב נמשכים בד"כ בין 30 שניות ל 2-3 דקות. סטטוס אפילפטי הוא מצב של התקף ארוך היכול להתמשך שעות אחדות וברוב המקרים הוא מהווה מקרה חרום רפואי.
 
ישנם למעלה מ30 סוגים של אפילפסיה. חלקם חמורים יותר מאחרים. התקפים טונים קלוניים ארוכים, לדוגמא, יכולים לגרום לאפקט פיזי ומנטלי רב יותר מאשר התקפים חלקיים קלים. אנשים מסויימים יכולים לסבול מהתקפים תכופים מאד (לעתים בכל כמה שעות), בעוד שאצל אחרים יכולים לעבור חודשים, ואף שנים, בין ההתקפים. כמו כן, התקפים מסויימים קלים לטיפול תרופתי בעוד שלאחרים קשה למצוא את שילוב התרופות שיביא לריסון התופעה.

סיבות וגורמים

גורמים רבים יכולים לפגוע בתאי המוח או להשפיע על הדרך שבה תאי עצב מתקשרים אלה עם אלה. בערך ב65 אחוזים של המקרים אין לאפילפסיה סיבה ידועה. הגורמים הבאים הם בין הגורמים השכיחים ביותר המזוהים:
פגיעת ראש הגורמת לצלקת בריקמת המוח.
טראומה בלידה או חום גבוה.
טלטול או נענוע חזק במיוחד של פעוטות.
צריכה מוגזמת של סמים או רעלים מסויימים.
הפרעה בזרימת הדם למוח הנגרמת בשל שבץ, גידול או בעיות של כלי הדם.
מחלה המשנה את הרכבו הכימי של הדם או מחלה הפוגעת בתאי העצב במוח.
כשרופאים מצליחים לזהות את הגורם הישיר לאפילפסיה היא מכונה "אפילפסיה סימפטומטית". המקרים שבהם לא מצליחים בזיהוי המקור הישיר לתופעה נקראים "אפילפסיה אידיומטית".

30. האם אפילפסיה מועברת בתורשה ?
ברוב המקרים אפילפסיה אינה מועברת בתורשה. במקרים בודדים הנטייה לאפילפסיה יכוה להיות מועברת, אך גם בהתקיים נטייה כזו צריכים להתקיים במוח תנאים מסויימים כדי שייגרמו התקפים. כשאחדים מבני משפחה אחת חולים באפילפסיה הסיבה לכך יכולה להיות נעוצה בבעיה גנטית או בבעיה של חילוף חומרים, שהן עצמן יכולות להיות מועברות בתורשה. סיבות כאלו להופעת אפילפסיה נחשבות לנדירות ביותר.

אפילפסיה יכולה להיות תוצאה של מחלה או זיהום, שהם לכשעצמם יכולים להגרם ע"י וירוס. בין המחלות השכיחות יותר כגורם סיכון לאפילפסיה ניתן למנות את דלקת קרום המוח, דלקת המוח, חצבת ודיפטריה.

היפוגליקומיה (רמת סוכר נמוכה) יכולה לגרום להתקפים מעין אפילפטיים. מצב זה יכול להגרם כתוצאה מדיאטה או מתרופות כגון אינסולין, אך אין מדובר באפילפסיה ממש שכן אין אלה התקפים חוזרים הנגרמים כתוצאה מבעיה מוחית. I

ישנם מספר מועט של מקרים ידועים שבהם גרמה צריכה מוגברת של ממתיקים מלאכותיים להורדת סף ההתקפים. תופעה כזו נמצאה בעיקר אצל ילדים עם התקפי התנתקות כלליים שצריכת ממתיקים מלאכותיים גורמת אצל חלקם פעילות מוחית בלתי סדירה.

סמים מסויימים, בעיקר קוקאין ואמפטמינים, יכולים לגרום להתקפים. הדבר נכון גם לגבי תרופות מסויימות הנצרכות בכמויות גדולות.

איבחון

הכלי האיבחוני הראשון במעלה הוא ההיסטוריה הרפואית של החולה ומידע רב ומפורט ככל הניתן על ההתקפים ומה שקדם להם. כלי איבחוני חשוב אחר הוא האלקטרואנצפאלוגראף (א.א.ג) – מכשיר הקולט את גלי המוח בעזרת אלקטרודות המוצמדות לראש ורושם אותם בצורת קווים גליים. גלים הנרשמים בעת או בין התקפים אפילפטיים הם בעלי איפיונים מיוחדים המאפשרים למי שמיומן בפיענוח הרישומים, לקבוע אם מדובר באפילפסיה. בין כלי האיבחון הבלתי-פולשניים החדשים יותר מוכרים בעיקר הסי.ט. והאם.אר.איי. וישנם גם נוספים, המאפשרים לבחון את פעילות המוח. חשיבותם של כלי אבחון אלה רבה כיוון שבנוסף להתקפים המתאפיינים בעוויתות , ישנם עוד סוגי התקפים הבאים לידי ביטוי בדרכים פחות דרמאטיות, כמו, פגיעה בערנות, איבוד רגעי של השליטה על השרירים, ועיוותים בתפישה החושית. גילוי מוקדם של אפילפסיה המלווה בהתקפים כאלה יכול למנוע הרעה במצב.
 
כל רופא מוסמך יכול ורשאי לאבחן אפילפסיה. רופאים המתמחים באפילפסיה (אפילפטולוגים) הם בדרך כלל נוירולוגים בהכשרתם הכללית. לעתים קרובות הראשון לאבחן את האפילפסיה יהיה רופא המשפחה והוא זה שיפנה את החולה לרופא מומחה. רופאי ילדים אף הם מודעים בד"כ לאפילפסיה שכן כשני שליש מכל הסובלים מאפילפסיה מאובחנים ככאלה לפני הגיעם לגיל 14.

בדיקת א.א.ג. יכולה להיות שגויה הן בשל שיבוש בקריאה עצמה (למשל במצב שבו הפעילות החשמלית החריגה מתרחשת עמוק במוח ואינה נקלטת במכשירואז יאובחן אדם עם אפילפסיה כבריא, ולהיפך, אנשים ללא אפילפסיה שהמכשיר מזהה אצלם בטעות פעילות חשמלית חריגה. חלק מן הטעויות יכול לנבוע מקריאה לא נכונה של פלט המכשיר – מלאכה הדורשת נסיון ומיומנות מקצועית גבוהה.
 
התכווצויות שהן תוצאה של חום, רמת סוכר נמוכה או צריכת יתר של אלכוהול יכולות להיות מאובחנות בטאות כביטוי לאפילפסיה. מצבים אחרים שיכולים להחשב בטעות להתקפים אפילפטיים הם שבץ מוחי, מיגרנות, כלי דם מוצרים, נטייה לשינה פתאומית והתקפים מדומים

ילדים עם התקפי התנתקות יכולים להראות למתבונן בהם כאילו הם חולמים בהקיץ או בוהים בחלל. תופעה זו יכולה להיות תוצאה של הפרעות רגעיות בהכרה. כדי להחליט אם מדובר בהתקפים או בתופעה שאינה קשורה לאפילפסיה כדאי לשים לב לתופעות לוואי מסוימות האפיניות להתקפי התנתקות: מצמוצי עיניים, תנועות לעיסה ולעתים גם תנועות חוזרות של שרירי הפנים, הראש או הידיים. במהלך התקף ילד יכול להגיב לגרוי מילולי או פיזי ומייד לאחריו הוא שב לפעילות רגילה. במקרה של חשש להקפים מומלץ ליזום ביקור אצל נוירולוג.

סימני ההתקף אינם תמיד גלויים למתבונן מן הצד ואפילו למי שחווה את ההתקף. לעתים מתבטא ההתקף בסימנים קלים כמו חוסר התמצאות, או תחושה מוזרה. סימנים קלים אלה יכולים להיות ביטוי לאפילפסיה ואין לזלזל בהם.
בקשר לטיפול
 
אפילפסיה יכולה להיות מטופלת בתרופות, ניתוח או דיאטה מיוחדת. מבין האפשרויות הללו הטיפול התרופתי הוא הנפוץ ביותר ובדרך כלל גם הראשון שנבחר. ישנן תרופות רבות לאפילפסיה, המיועדות לסוגים שונים של התקפים. ובמקרים מסויימים ייתכן שימוש בכמה סוגי תרופות במקביל. תרופות אנטי-אפילפטיות צריכות להגיע לרמה מסויימת בגוף כדי להיות אפקטיביות ובה בעת לא לגרום לתופעות לוואי בלתי רצויות. רמה זאת צריכה להישמר לאורך זמן ובמשך כל שעות היום וכדי לעשות זאת יש להקפיד על הוראות נטילת התרופה.
למרות מגוון הטיפולים הרחב, בכעשרים אחוזים מן המקרים אין אפשרות להשתלט כליל על ההתקפים וחלק דומה של המקרים אנשים עם התקפים עמיד לתרופות המוכרות. חלק ניכר מן המחקר המתנהל כיום נעשה בנסיון לפרוץ את חומת ההתנגדות הזאת של האפילפסיה ולהביא תרופה יעילה ובטוחה לכל.
 
אפילפסיה יכולה לגרום למוות אם התקפים חוזרים במשך זמן ארוך (סטטוס אפילפטי) אינם מטופלים כהלכה. מקרי מוות שכיחים יותר הנגרמים כתוצאה מתאונה המתרחשת עקב התקף במצב של סכנה פוטנציאלית. (כדי ללמוד איך להמנע ממצבים כאלה לחץ כאן ).
 
הדיאטה הקטגונית, המבוססת על תפריט עשיר בשומנים ודל בפחמימות, ולפיכך גורמת לגוף לנצל שומן במקום סוכר להפקת אנרגיה, פותחה לפני כ80 שנה, במטרה למנוע התקפים אצל ילדים. במשך הזמן, עם פיתוחן של תרופות חדשות, נזנחה הדיאטה, אך בשנים האחרונות – בעיקר בזכות מאמציו של המפיק ההוליוודי ג'ים אברהמס, שהדיאטה סייעה מאד לבנו צ'ארלי – חזרה הדיאטה לשימוש והיא מוצאת קהל תומכים ומתעניינים של הורים ורופאים בעיקר במקרים של ילדים עם אפילפסיה שטיפולים אחרים לא שיפרו את מצבם.
כדי שלא לפתח ציפיות מוגזמות, חשוב לציין שהדיאטה ונושאים נוספים הקשורים בה עדיין מעסיקים את החוקרים, שהיא תובענית במיוחד ודורשת שמירה קפדנית על הרגלי אכילה חדשים ולא תמיד נוחים, גם מבני המשפחה. אין מדובר בעוד דיאטת עשה-זאת-בעצמך, אלא בטיפול רציני באפילפסיה, שכמו טיפולים דומים עלול לגרום לתופעות לואי ומצריך מעקב רפואי צמוד. למקורות נוספים באינטרנט על צדדים שונים של הדיאטה הקטגונית.

לחיות עם אפילפסיה

בחלק מן המקרים תיתכן הורדת המינון או אף הפסקה מוחלטת של נטילת התרופות אך ההחלטה על כך, בכל מקרה, נתונה בידי הרופאה. בין הגורמים הנשקלים טרם קבלת ההחלטה: המהירות שבה חדלו התקפים, משך הזמן ללא התקפים, הגורמים לאפילפסיה והשפעתם האפשרית ללא תרופות.
 
כן. נטילת תרופות אנטיאפילפטיות באופן סדיר, עפ"י הוראות הרופא היא הכרח גם בתקופה שבה פסקו לכאורה ההתקפים. שמירה על רמה קבועה של התרופה בדם מגינה מפני התקפים ושינוי בסוג התרופה, במינון או במועדי נטילתה עלולים להגביר את הסכנה להתקפים.
 
כיוון שתרופות מסויימות משפיעות על יכולת הפעולה של התרופות האנטי-אפילפטיות, יש להתייעץ עם רופא או רוקחת לפני נטילת כל תרופה אחרת, גם כאלה שניתן לקנות ללא מרשם.
 
בכל פעם שחל שינוי באופי ההתקפים, בתדירותם או בהרגשתך במהלכם.
בכל פעם שאת חשה חולה. ייתכן שאת סובלת ממחלה נוספת פרט לאפילפסיה.
בכל פעם שאתה משנה את התרופות האנטי-אפילפטיות שאתה נוטל, או שאתה מוסיף עליהן תרופות אחרות.
 
אלכןהול עלול להגביר את הנטייה להתקפים ולהפחית מיעילותן של תרופות אנטי-אפילפטיות. לפיכך עדיף להימנע מצריכת אלכוהול או לצמצם את צריכתו למינימום.
 
התכווצויות חזקות עלולות לפגוע בעובר. גם לתרופות אנטי-אפילפטיות עלולה להיות השפעה בלתי-רצויה עליו. השאלה אם לקחת/לא לקחת תרופות במהלך ההריון יכולה להשקל במשותף ע"י הרופא והאם לעתיד, לאחר שהבינה את הסיכונים והייתרונות שבכל מצב.
 
הדבר תלוי בחוקים השונים החלים בכל מדינה. בישראל יש לקבל קודם לקבלת הרשיון אישור של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים של משרד התחבורה (רח' הארבעה ת"א). אישור לקבלת רשיון נהיגה ניתנת בדרך כלל אחרי שנה אחת של איזון (היעדר התקפים), לפי תיעוד של הנוירולוג המטפל ובדיקות רפואיות.
 
רישיון נהיגה לרכב פרטי ניתן למי שמאוזן בטיפול תרופתי ולאחווה התקפים. הנושא כרוך בוועדה רפואית מטעם משרד הרישוי ובהגשת מסמכים רפואיים כמו אישור נוירולוג ובדיקת EEG . כמו כן,יהיה צורך בהצהרה בפני עו"ד או רשם בית המשפט לגבי תדירות ההתקפים, הטיפול התרופתי ועוד. את הטופס הנדרש, טופס הצהרה לעווית, ניתן להשיג אצל אי"ל. לאחר הנפקת הרישיון, בד"כ יערכומספר בדיקות תקופתיות - בהתחלה פעם בשנה ולאחר מכן פעם בשנתיים.
 
נהיגה ברכב מסחרי אסורה לאנשים עם אפילפסיה.

52. מה עלי לעשות אם חוויתי התקף לאחר שהונפק לי רישיון?
אם התרחש התקף לאחר שהונפק רישיון יש לדווח על כך למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) של משרד הבריאות כפי שכל נהג מחויב לדווח על שינוי משמעותי בבריאותו.הדבר עשוי להביא לשלילה זמנית של הרישיון. אף על פיכן, ניתן לחדש את רישיון הנהיגה לאחר שנה בלי התקפים וקיום וועדה רפואית חוזרת.

53. עברה שנה מאז שנשלל רישיוני – האם המרב"ד יחזיר לי את הרישיון?
"על החלטת משרד הרישוי לפסול רישיון נהיגה או שלא לאשר רישיון ניתן לערור
בתוך 30 יום לועדת ערר של משרד הבריאות המורכבת משלושה רופאים והיושבת
בביה"ח "שיבא" בתל-השומר.
החלטת משרד הרישוי לפסול רישיון נהיגה מטעמים של כושר נהיגה לקוי הינה בד"כ
לתקופה קצובה של שנה. רבים מהנהגים סבורים בטעות שבתום השנה יוחזר להם רישיונם,
אלא שבפועל הפסילה מתחדשת משנה לשנה והאפשרות הכמעט יחידה לעצור את המשך
הפסילה הינה ע"י הגשת ערר כאמור לועדת הערר של משרד הבריאות."
(מתוך אתר "חובות וזכויות")

המכון הרפואי לבטיחות בדרכים נמצא ברחוב הארבעה 14, תל-אביב. ניתן ליצור קשר במספר 03-5634702 בימים א-ה בין השעות 8:00-15:00. בימי ג' קבלת הקהל במכון בין השעות 12:00-14:00.

54.מהו הסכום שיש לשלם עבור בדיקה או וועדה רפואית מטעם המכון הרפואי לבטיחות בדרכים?

להלן פירוט האגרות המשולמות למרב"ד בעבור בדיקות רפואיות:
1. בעד בדיקה רפואית של מבקש רישיון נהיגה או בעל רישיון נהיגה –874₪;
2. בעד בדיקת מסמכים רפואיים בהעדר הנבדק – 90 ₪ (במקרים שאינם מחייבים בדיקה פיזית של הנבדק ואפשר להסתפק בבדיקת המסמכים הרפואיים ששולח הרופא המטפל).

55.בקרוב אתגייס לצה"ל – מה ההשפעה של האפילפסיה על הפרופיל הצבאי ועל אופי התפקיד?

  • חיילים הסובלים מאפילפסיה ונוטלים תרופות אנטי אפילפטיות משרתים בתפקידים לא קרביים ביחידות עורפיות.
  • חיילים אשר סבלו בעבר מהתקפים אפילפטים אך אינם זקוקים יותר לטיפול תרופתי בגלל העדר התקפים, יכולים לשרת ביחידות קרביות ,חלקם אפילו כלוחמים, אם עבר מספיק זמן ללא התקפים וללא תרופות.
  • יש חולי אפילפסיה שמקבלים טיפול תרופתי אשר משרתים כקצינים ביחידות עורפיות.

מי שסובל מאפילפסיה ומאוזן בטיפול תרופתי במשך שנתיים לפחות יגויס לצה"ל בפרופיל רפואי של 45 וישרת בתפקיד לא קרבי ביחידות עורפיות.
מי שסבל מאפילפסיה בעבר ואינו זקוק לטיפול תרופתי יכול לשרת ביחידות קרביות. במקרים מסוימים ניתן אפילו לשרת כלוחם אם עבר מספיק זמן ללא התקפים וללא תרופות.

המלצות למתגייס עם אפילפסיה תוכלו למצוא בקישור הזה

לבירור פרטים נוספים על תהליך הגיוס של מי שסבל או סובל מאפילפסיה ניתן לפנות ללשכת הגיוס הקרובה אליך באמצעות הכתובות והטלפונים המופיעים הקישור.


בעדיבות של אי"ל- אגודה ישראלית לאפילפסיה

 
גרסה להדפסה   |   שלח לחבר   |   לארכיון מאמרים
 
 אנציקלופדיה רפואית
עם המלצות לריפוי עצמי
 
 בריאות | אודות MedPortal | תקנון | קישורים | שותפים | הרשמת חברים | הרשמת רופאים ומטפלים | כניסת חברים | צור קשר | שיתופי פעולה