מחלת מפרק הברך הניוונית

אוסטאוארטריטיס של הברך הינה מחלה ניוונית כרונית ומתקדמת הפוגעת בסחוס המפרקי, בעצם התת-סחוסית וברקמות הרכות במפרק. המפרקים השכיחים להיפגע במחלה הם: הברך, הירך, עמוד השדרה, כפות הידיים, וכפות רגליים. המרכיב העיקרי במחלה אינו דלקתי אלא נווני, אם כי יש במחלה גם מרכיבים דלקתיים.

 

הסחוס המפרקי שתפקידו לאפשר תנועה חלקה של המפרק,הוא הנפגע העיקרי במחלה. באופן טבעי הוא חסר כלי דם ועצבים, ולכן אינו יכול לתקן נזקים שנוצרו בו באופן יעיל. לפי כך, נזקים בסחוס יובילו להרס המפרק, ומכאן לירידה בתפקוד וכאב.

קיימים מספר גורמי סיכון להתהוות המחלה, כגון: פציעת ברך בעבר (פגיעה במיניסקוסים, פגיעה ברצועות המייצבות את הברך),משקל יתר, ציר לא תקין של הברך (רגלי O, או רגלי X), גיל מבוגר, ונשים שסובלות בערך פי 2 מגברים לאחר גיל המנופאווזה.

מעט עובדות:

בארה"ב 12.1% מהאוכלוסייה מעל גיל 60 סובלים מאוסטאוארטיריטיס סימפטומטית של הברך (היינו בעלי ממצאים רנטגניים ותלונות). המספר אמור לגדול בעתיד, עקב הזדקנות האוכלוסייה והעלייה בהשמנה בעולם המערבי.

מהם תסמיני המחלה?

התלונה העיקרית באוסטאוארטריטיס של הברך היא כאב, המחמיר בהפעלת הברך ומוקל במנוחה. אנשים המתמודדים עם מחלת מפרק הברך מתלוננים בדרך כלל על כאב במצבים הבאים:

כיצד מתבצעת האבחנה-

בדיקות הדמייה- בדיקת הבחירה היא צילום רנטגן של הברכיים לפחות בשני המבטים הבאים:

בצילום הרנטגן ניתן לאבחן מספר גורמים אופיניים: הייצרות המרווח המפרקי, יצירת בליטות גרמיות שניתן למששן בשולי המפרק- אוסטאופיטים, נוון (סקלרוזיס) של העצם התת סחוסית, ציסטות בעצם התת-סחוסית, ותת-פריקה המתבטאת בהעדר התאמה מלאה בין חלקי המפרק.

דרכי הטיפול:

הטיפול מתחלק לטיפול שמרני וניתוחי. בסקירה זו נדון בעיקר בטיפול השמרני.

טיפול שמרני:

עיקרו בשינוי בהרגלים, והוא מתחיל בהבנת המחלה. המטופל חייב להבין שהוא סובל ממחלה כרונית, שמתנהגת כגל סינוס עם עליות וירידות, והבסיס לשיפור בתלונות הוא השתתפות פעילה בטיפול. אנו דורשים מהמטופל לקחת חלק פעיל בטיפול ע"י ירידה במשקל (לרב יש צורך בכך), והפעלת המפרק. ע"י הירידה במשקל העומס מהמפרק יורד. הנעת המפרק משפרת את הזנת הסחוס המפרקי, וחיזוק שרירי הירך מביא לשיפור ביציבות המפרק בתנועה.

פעילות גופנית- ההמלצה על פעילות רציפה ומאוזנת וללא עומסים חדים על המפרק, כגון: הליכה, שחייה (חתירה ולא חזה, בה תנועת הברך יכולה להחמיר את התלונות) או רכיבה על אופניים. לא נמליץ על פעילות בה יש קפיצות או שינויי כוון חדים כגון כדורסל, כדורגל, טניס וכו'.

פיזיותרפיה- מטרתה הפעלת המפרק, שיפור טווחי התנועה, חיזוק שרירי הירך, ובכך שיפור ייצוב המפרק בתנועה.

ברכייה- משפרת את ייצוב המפרק בתנועה ולכן תורמת לירידה בתלונות ובכאב. קיימות ברכיות שיכולות לשנות את ציר הברך, ולהעביר את הכוחות הפועלים על הברך לאיזורים הפחות פגועים.

שמוש במקל הליכה- מוריד עומס מהמפרק הכאוב ומשפר יציבה. את המקל יש לאחוז ביד הנגדית למפרק הכאוב.

מדרסים- מדרס בהתאמה אישית יכול להוריד עומס מהאיזור הפגוע בברך.

נעלי APOS- נעל המותאמת למטופל באופן אישי לפי הפגיעה שלו. הנעל משפרת את תפקוד השרירים סביב הברך ומעבירה עומס לאיזור הפחות פגוע בברך.

טיפול תרופתי:

הטיפול התרופתי הוא חלק מהטיפול השמרני ומתלווה למה שתואר עד כה.

נוגדי כאב- ההמלצה היא לטפל בכאב בתרופות נוגדות כאב באופן קבוע, ע"מ לשפר את איכות החיים של המטופל. הטיפול הבסיסי הוא בנוגדי כאב כגון אקמול, במידה ואין למטופל רגישות לתרופה או התוויות נגד. אנו מנחים את המטופלים ליטול אקמול כאשר הם סובלים מכאב או כאשר הם יודעים שעתידים לסבול מכאב, למשל לפני הליכה לקניות או לפני השינה אצל חולים הסובלים מכאב לילי. נוגדי כאב מקבוצות אחרות כגון נגזרות אופיאטיות יש ליטול רק בהמלצת רופא.

נוגדי דלקת- קבוצה זו נכנסת לטיפול כאשר יש החמרה חדה בתלונות, ולא כטיפול קבוע וארוך טווח. לרב הטיפול בנוגדי דלקת הוא למשך כ-10 ימים. בד"כ אני ממליץ למטופלים ליטול תרופה אנטי-דלקתית מקבוצת הקוקסיבים, כגון ארקוקסיה. היתרון של קבוצה זו על פני הדורות הקודמים של נוגדי הדלקת, הוא באפקטיביות ובהגנה על מערכת העיכול. יש ליטול תרופות אלו רק בהמלצת רופא, ולהמנע מלטול אותן לאורך זמן או בנוכחות התוויות נגד.

הזרקה תוך פרקית-

סטרואידים- מטרת ההזרקה היא הורדת התהליך הדלקתי. לאחרונה הוכח כי השפעתם הינה לטווח קצר, ולכן השימוש בהם פחות מבעבר.

חומצה הייאלורונית- "הכרבולת של התרנגול" בשפת הרחוב. משפרת את סיכוך המפרק ובלימת הזעזועים בתנועה. בעלת אפקט נוגד כאב ודלקת. יעילותה למספר חודשים ואף יותר.