אחד המאפיינים הבולטים בחרדה חברתית הוא הנטייה למופנמות. אדם מופנם מפנה את האנרגיות שלו כלפי עצמו, לעומת אדם מוחצן שמפנה את האנרגיה שלו כלפי אחרים. המופנם סגור יותר באינטראקציה בינאישית, פחות קומוניקטיבי, בעל הבעה רגשית מאופקת ומצומצמת יותר. ביישנות אף היא קשורה למופנמות. אומנם, לא לכל אדם ביישן ישנה חרדה חברתית, אבל כמעט תמיד צפוי למצוא מרכיב של ביישנות באנשים עם חרדה חברתית. מאפיין נוסף הינו הקושי לנהוג בסיטואציות חברתיות בצורה אסרטיבית, כך שמתעורר קושי לעמוד על זכויות.
רגישות לדחייה (Rejection Sensitivity) ורגישות לביקורת משחקות לא פעם תפקיד מרכזי בחרדה חברתית. זהו תהליך קוגניטיבי שיטתי, שנוצר סביב חוויות של דחייה בשלבי התפתחות מוקדמים, וסביבו נוצרת תבנית של חוסר ביטחון, ביישנות ומופנמות, ובהמשך - הימנעויות. הרצון להשיג קבלה חברתית ולהימנע מדחייה חברתית ומביקורת שיפוטית מהווה את אחת המוטיבציות האנושיות הבסיסיות, המרכזיות והחשובות ביותר. חרדת הדחייה באה לידי ביטוי בציפייה לדחייה באינטראקציות בינאישיות וחברתיות. תחושת האיום בסיטואציות חברתיות מופעלת באופן אוטומטי ומותנה, והציפייה עצמה מפעילה רגשות שליליים, דריכות, חוסר יכולת להתמקד בביצוע. עיקר המיקוד מופנה דווקא לחיפוש רמזים של דחייה. הרגישות לדחייה מייצרת נטייה להתבודדות, להימנעות מסיטואציות חברתיות, להפחתה בדימוי העצמי, בערך העצמי, בביטחון החברתי ובתחושת המסוגלות.
בחברה של המאה ה- 21, שמעודדת ומכבדת קשרים חברתיים, מוחצנות, ביטחון עצמי ואסרטיביות – חייו של הסובל מחרדה חברתית הופכים להיות קשים מנשוא. התחושה הנלווית הינה תחושת של ייאוש, חוסר תקווה, והשלמה קשה עם העובדה ש"אני כזה וזהו". העתיד נראה פסימי ביותר, והכאב הנפשי הנלווה הינו עצום, במיוחד במקרים של חרדה קשה.
תגיות: חרדה חברתית
גרסה להדפסה
שלח
לחבר
