אודות MedPortal  הרשמה לחדשות MedPortal  תקנון  שאלות נפוצות  צור קשר

ארכיון מאמרים > טיפולי הפריה

שלבים בטיפולי הפריה



כל השלבים בטיפולי הפריה
 
1. גירוי השחלות לצמיחת ביציות
באופן טבעי מידי חודש אישה מבייצת ביצית אחת בלבד. כדי לשפר את הסיכוי להריון, נעשה שימוש בתרופות המגדילות את מספר הביציות שניתן לאסוף ולהפרות. תהליך זה מתבצע תוך כדי מעקב קפדני וצמוד ע"י בדיקות אולטרסאונד ("מעקב זקיקים"), ובדיקות דם. על סמך בדיקות אלו קובעים את המועד האופטימלי לביוץ. הביוץ עצמו מושג אף הוא ע"י שימוש בתרופות. כ - 35 שעות לאחר מתן הזריקה לביוץ נשאבות הביציות.

במסגרת IVF משתמשים במגוון רחב של תרופות. באופן כללי ניתן לחלקן ל - 4 קבוצות:
  • תרופות המגרות את השחלות ליצירת זקיקים.

    בקבוצה נמנות התרופות הבאות: פרגונל, הומגון, מנוגון, מנופור, מטרודין, מטרודין HP, פיורגון , גונל-F. תרופות אלו מכילות FSH בלבד (פיורגון, גונל-F, מטרודין) או FSH בשילוב עם LH (פרגונל, הומגון, מנוגון מנופור). כמו-כן יש להדגיש כי פיורגון וגונל-F מיוצרות בטכנולוגיה של הנדסה גנטית, ואילו שאר התכשירים המצויינים לעיל מיוצרים משתן של נשים בגיל הבלות. בתחילת שנת 2002 הוכנסו כל התרופות לסל הבריאות ע"י הוועדה המיוחדת העוסקת בכך. התרופות השונות נבדלות גם בדרך המתן. פיורגון, גונל-F מנוגון ומנופור ניתנות גם בהזרקה תת עורית. דרך מתן זו מאפשרת הזרקה עצמית ע"י המטופלת, או ע"י בן זוגה. רצוי להתגבר על הרתיעה הטבעית מכך, ולעודד מתן זריקות באופן עצמוני, שכן הדבר חוסך טרחה רבה ו"טרטורים" מיותרים.
  • תרופות המונעות ביוץ מוקדם.

    מניעת ביוץ מוקדם היא תנאי הכרחי ל-IVF. חיוני לשלוט באופן מלא על המועד המדויק בו מתחיל תהליך הביוץ, כדי לתזמן את שאיבת הביציות. התרופות שבשימוש מנטרלות באופן זמני את בלוטת יותרת המוח. באופן שיגרתי משתמשים בתרופות משני סוגים: אגוניסטים ל-GnRH (כגון דקפפטיל, סינרל, בוסרלין ועוד), ואנטגוניסטים ל-GnRH (כגון צטרוטייד, אורגלוטרן). קביעת סוג התרופה, המינון, תזמון המתן והמעקב חייבים להיעשות ע"י רופא מנוסה, הבקיא באופן הפעולה של התכשירים השונים. ההבדל הגדול בין שתי קבוצות התרופות נעוץ במשך המתן עד השגת הפעולה המבוקשת. מתן אגוניסטים גורם להפרשה רבה של הורמוני בלוטת יותרת המוח לטווח המיידי עם דיכוי בהפרשה המושג רק לאחר כשבועיים בממוצע. רק אז ניתן להתחיל בגירוי השחלות כדי להשיג צמיחת זקיקים והבשלת ביציות. היתרון הגדול בשימוש באנטגוניסטים נעוץ במיידיות השפעתם. תרופות אלו בולמות באופן מיידי את פעילות בלוטת יותרת המוח, כך שנחסך פרק זמן של כשבועיים מבחינת אורך הטיפול. יתרון גדול נוסף הוא האפשרות לגרום לביוץ ע"י שימוש באגוניסטים ובכך למנוע באופן מוחלט את הסיכון של גירוי יתר שחלתי. שימוש זה פורסם בספרות הרפואית, קישור לאחד הפרסומים ניתן למצוא בקטע הבא (גורמי ביוץ) פרסומים נוספים בפרק על דר' קול.
  • תרופות לגרימת ביוץ.

    התרופה השכיחה ביותר לגרימת ביוץ היא הכוריגון (או פרגניל) . תרופה זו מכילה hCG ומופקת משתן של נשים בהריון. אוביטרל היא תרופה חדשה יותר, המופקת בטכנולוגיה של הנדסה גנטית, וצפוי כי תחליף התכשירים המופקים משתן. ניתן להשרות את תהליך הביוץ גם ע"י אגוניסטים ל-GnRH. שיטה זו הוכחה כיעילה ביותר למניעת גירוי יתר של השחלות. (ראה/י Kol S, Luteolysis induced by a gonadotropin-releasing hormone agonist is the key to prevention of ovarian hyperstimulation syndrome. Fertility Sterility 2004;81:1-5. 

    תרופות הפועלות על רירית הרחם.

    תרופות אלו מכילות אסטרוגן ו/או פרוגסטרון. השימוש בהן הוא לצורך תמיכה הורמונאלית לאחר השתלת עוברים, או במסגרת מחזורי הפשרת עוברים. בקבוצה זו קיימים תכשירים רבים, כגון: אסטרופם, פרוגינובה, פרוגילוטון, גסטון אוטרוגסטן, אנדומטרין, קרינון ועוד.ההחלטה לגבי שימוש בתרופות לתמיכה לאחר ההשתלה ניתנת בידי הרופא המטפל. אין להתייחס לטיפול זה "כחיזוק" ההריון, אלא כטיפול רפואי לכל דבר ועניין

2. שאיבת ביציות

התהליך מתבצע בבית החולים תחת הרדמה כללית, וברוב המקרים דרך הנרתיק תחת הנחיית אולטרסאונד. מחט ארוכה מוחדרת דרך קיר הנרתיק לתוך רקמת השחלה, שם הזקיקים (כיסי נוזל המכילים את הביציות) נשאבים. תהליך השאיבה אורך כ - 10 דקות. בסיומו המטופלת נשארת להשגחה של מספר שעות לפני שחרורה לביתה. הביציות הנשאבות מועברות למעבדה שם בודקים את דרגת בשלותן תחת המיקרוסקופ, ומכינים אותן להפריה. מספר הביציות המתקבלות תלוי בתגובה השחלתית של האישה. הרופא המבצע את הפעולה שואב את כל הזקיקים המתפתחים בשחלה. יש לזכור כי לא כל זקיק מכיל ביצית, ולא כל ביצית הינה בשלה וברת הפרייה. בממוצע נשאבות 10 – 12 ביציות. אם מסתמן זקיק אחד בלבד במהלך גירו השחלות לרוב מפסיקים את הטיםול בשל התגובה הירודה, ומנסים גירוי שחלות חדש במחזור טיפול אחר.

3. הכנת הזרע

ביום שאיבת הביציות בן הזוג מתבקש לתת זרע ע"י אוננות לתוך כלי סטרילי. הזרע מעבר למעבדה שם מכינים אותו לתהליך ההפריה. בקרב זוגות חרדיים ניתן להשתמש בקונדום מיוחד לצורך איסוף הזרע בעת מגע מיני. במצבים בהם בן הזוג אינו נמצא, או בהם צפויים קשיים בנתינת זרע, ניתן להקפיא דוגמאות זרע מבעוד מועד. הזרע יופשר וישמש לתהליך ההפריה ביום שאיבת הביציות.

4. הפריה

בתהליך IVF רגיל מוסיפים זרע בריכוז מדוד לצלוחיות בהן נמצאות הביציות. הצלוחיות נשמרות באינקובטורים מיוחדים בהם קיימת שמירה קפדנית על תנאי הסביבה (טמפרטורה, לחות, הרכב הגזים). בלוח זמנים נתון נבדקות הביציות כדי להעריך האם התקיימה הפריה, וחלוקות נוספות של הביצית המופרית לקבלת עובר. הביצית המופרית נחלקת לשני תאים, הממשיכים להתחלק לתאים נוספים כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות. כאמור, הערכת ההפריה והעוברים מתבססת על קריטריונים מורפולוגיים, ולכן לא בהכרח עובר הנראה "יפה" הוא גם עובר תקין, העשוי להביא להריון תקין, ולהפך.
 
5. השתלת עוברים

עוברים שהתחלקו היטב מועברים לרחם 2 - 3 ימים לאחר ההפריה. לפני ההשתלה מקובל לשוחח עם בני הזוג לגבי מספר העוברים שהתקבלו ואיכותם. הרופא ימליץ על מספר העוברים שיש להחזיר לרחם. ההמלצה מתבססת על איכות העוברים, גיל האישה, עברה הרפואי, ועוד. אין טעם לגזור גזירה שווה לגבי כל הזוגות. יש להתאים את הטיפול, כולל את מספר העוברים המוחזר לפי כל הנתונים העומדים לרשותנו. הנטיה היום היא להחזיר מספר קטן של עוברים, כדי למנוע ריבוי עוברים. כך לדוגמא, לאישה צעירה (עד 30 - 35 ) במחזור הטיפול הראשון מקובל להחזיר לא יותר משני עוברים. לעומת זאת, למטופלת מעל גיל 40 ועם היסטוריה של כשלונות חוזרים מקובל להחזיר מספר רב יותר של עוברים. ההחלטה הסופית לגבי מספר העוברים ניתנת בידי האישה. שני בני הזוג מתבקשים להביע את הסכמתם לגבי מספר העוברים המושתלים ע"י חתימה על טופס מיוחד. תהליך ההשתלה הוא פשוט, אינו כרוך בכאב או אי-נוחות משמעותית, ואורך מס' דקות. העוברים נשאבים בעדינות לתוך צינורית פלסטיק עדינה, המועברת דרך צוואר הרחם לחלל הרחם. בתוך חלל הרחם משחררים את העוברים מתוך הקטטר ע"י מזרק. למעשה, אין כל מניעה שמיד לאחר ההשתלה המטופלת תחזור לביתה, ולפעילות רגילה. באופן מסורתי, המטופלת נשארת ביחידה כשעתיים .

6. מעקב

באופן כללי אנו ממליצים על הימנעות ממאמצים קשים לאחר השתלת העוברים. כנראה שלמנוחה מלאה במיטה אין כל משמעות לגבי סיכויי ההצלחה. המטופלת יכולה לחזור באופן מיידי לפעילות שיגרתית, כולל עבודה, נסיעה, טיסה, עליה או ירידה במדרגות, עבודות פיזיות קלות וכו'. הסיכון העיקרי בימים שלאחר השתלת העוברים הוא התפתחות גירוי יתר שחלתי (ראה/י גם בהמשך). רצוי לכן להמצא בקשר עם היחידה המטפלת, ולדווח על תופעות חריגות כגון כאב בטן, נפיחות חריגה, מיעוט שתן, שתן מרוכז, עליה מואצת במשקל, בחילה והקאה, קשיי נשימה. לאחר החזרת העוברים יש צורך בטיפול הורמונלי הנגזר מאופי שלב גירוי השחלות. הטיפול מותאם באופן אישי לכל מטופלת. בתום 11 יום מההשתלה שולחים בדיקת דם ל-HCG, שכאמור, הוא ההורמון המופרש ע"י השליה הצעירה. נוכחותו בדם מצביעה על תחילת תהליך של הריון. אם אכן הושג הריון, יש צורך בהמשך מעקב של בדיקות דם ואולטרסאונד כדי לוודא שאמנם הושג הריון תקין.

7. טכנולוגיות הפריה מתקדמות

בשנים האחרונות חלה התקדמות מהירה ומשמעותית בטיפול בגורם הזכרי, דהיינו בגברים עם בעיית ריכוז או איכות של תאי זרע. כיום ניתן להזריק תא זרע בודד לתוך הביצית ("ICSI") כדי להביא להפריה מוצלחת ולהריון. יש לזכור כי מדובר בטכנולוגיה חדישה (ההריונות הראשונים בעולם הושגו ב - 1993) כך שקשה להעריך את השפעתה על ההריונות והילודים הבאים לאויר העולם באמצעותה. עד כה כנראה שאין תופעות חריגות היכולות להעיד על נזק הנגרם כתוצאה משימוש בטכנולוגיה זו.
 

 
גרסה להדפסה   |   שלח לחבר   |   לארכיון מאמרים
 
 אנציקלופדיה רפואית
עם המלצות לריפוי עצמי
 
 בריאות | אודות MedPortal | תקנון | קישורים | שותפים | הרשמת חברים | הרשמת רופאים ומטפלים | כניסת חברים | צור קשר | שיתופי פעולה